גן הוא השורש של הגנה/לגונן , עדן הוא מקום להתעדן בו, להתעדן זה הרבה יותר מלהתענג, אם תענוג הוא חוייה שהיא מתאימה היטב לחוש אחד ועל כן מענגת, אזי עידון הוא חווייה כוללנית של עונג שכל הקיום והישות חווה,
האדם מגורש מגן ומעדן, וזה משל לכל אדם ואדם, שברחם אימו הוא בגן ועדן, וכשנולד מגורש מגן ומעדן, (וצריך ליצור כאלה על ידי התערבותו בעולם המחוספס והקוצני- ביחס לגן עדן), כבר בלידה הוא מגורש, אבל אחר כך ביתר שאת בשנות החיים הראשונות שבם מתרחש תהליך ההיפרדות הנפשי/קיומי מהאם וההפיכה ליצור שעומד בפני עצמו, (כמו שמתארת הפסיכואנליטיקאית היהודיה מרגרט מאהלר- תהליך הספרציה והאינדיבידואציה).
יציאה מאיזור הנוחות הפסיכולוגי יש בו הרבה מן הלידה ולכן יש בו צירי לידה אבל תחושה של היוולדות מחדש באותו התחום.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה