מתגעגעת לתקופה שמוסיקה לא נגעה בפוליטיקה.
מתגעגעת לתקופה שפוליטיקה הייתה נושא שרק אינטלקטואלים שמבינים בזה מתעסקים בזה.
מתגעגעת לתקופה שהיינו תמימים וחסרי מודעות.
מתגעגעת לתקופה שלא כל דבר היה מעליב.
מתגעגעת לתקופה שהיה קל יותר לתקשר עם הסביבה.
מתגעגעת לתקופה שהיה קל יותר להבין למי יש כוונות טובות ולמי לא.
מתגעגעת לתקופה שאפילו מוסיקת טראש הייתה עמוקה.
מתגעגעת לתקופה שלא היה כל כך חם בחוץ.
מתגעגעת לתקופה שאנשים היו סבלניים יותר.
מתגעגעת לתקופה שהעולם היה רגוע יותר.
מתגעגעת לתקופה שהיה לי ביטחון.
מתגעגעת לתקופה שהמוח שלי היה צלול יותר.
מתגעגעת לתקופה שלהיות לבד לא הרגיש בודד כל כך.
מתגעגעת לתקופה שהיה זמן לחשוב ולא רק לפעול.
מתגעגעת לתקופה שהאנשים שהערצתי היו עדיין בחיים.
מתגעגעת לתקופה שתוכניות ריאלטי לא שלטו באנשים.
מתגעגעת לתקופה שעוד הייתה בושה.
מרגישה שהעולם השתנה אבל בעצם אני זאת שהשתניתי וקשה לי להתרגל לזה. אני לא מוצאת את עצמי בכל הבלגן הזה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
