החיים נראים אפלה – רק צריך לראות פה את האור
עם כל דמעה שיורדת, הייתי מתחיל להתחרות עם הכנרת.
גם אם זה קשה ועברת הרבה – זה שווה הרבה לעתיד.
המקום הכי טוב ליפול בו זה חיבוק חם ואוהב,
חיוך עולה פחות מחשמל ומביא יותר אור בלב.
אלה שרצו שאני אפול – לא יודעים שבזכותם אני יציב ועומד.
עדיף חבר שיוציא אותי מהבוץ מאשר אלף חברים שידחפו אותי לאש.
בערב יושב מול הים, לבד,
מסתכל לשמיים וחושב:
יש לכם לב – אבל אין נשמה.
אנשים עצובים מחפשים נחמה.
הלב מרוסק, מדמם ברצפה,
פותח את הראש, קורא ת'מפה.
חושב על העבר – הלב נקרע,
בוהה בעתיד – אני לא נרגע,
נאבק בהווה כמו משוגע,
הפסקתי להיות ההוא שנפגע.
הזיכרונות לא נשכחים מהלב,
עברתי קשיים, עברתי כישלונות.
הקרקע מתחתיי נסדקה – וזה כואב,
עם השנים נשארו רק זיכרונות.
החיים התנפצו לי בפנים,
הדעות השתנו וכל מה שבפנים.
נהפכתי לאדם אחר,
למדתי עם הכל להסתדר.
הקשיים הם חדר כושר לאופי,
ובזכותם – אני מגלה את היופי.
כן, זה היה קשה,
אבל הכל עניין של זמן –
ועכשיו? אני מרוצה.
הבנתי שהכל תלוי בי,
יש חושך ואור בתוכי.
אני למדתי להסתדר עם עצמי,
ואקבל את מי שאני – כפי שאני.
יש אנשים שדורכים על הלב והם לא שמים לב.
אם הלב שבור – בטח שזה מלמעלה,
ובטח שזו הדרך לאושר.
אל תהיה כמו כולם – תהיה מי שאתה.
המוח זה המלך שלך,
לא החברים, לא הסביבה,
ולא כל המשפחה.
(אשמח לשמוע מה הרגשתם.
זה טקסט אישי, אמיתי, בלי פילטרים
תודה למי שקורא - איתיאל רמתי שחקן יוצר כותב)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
