שלהי אוגוסט בפארק. לפנות ערב עדיין חם והביל אבל מפעם לפעם אפשר כבר להרגיש בריזה קלה. השמש כמעט שוקעת והתנועה החוצה גוברת. משפחות בשלל שפות עושות את דרכן לעבר היציאה.
בשמים מתחילות להתאסף מאות דרארות שצורחות את דרכן לעבר חורשת האקליפטוס הקרובה.
שלושה ספסלים נשארים תפוסים ויושביהם צופים בתהלוכה הארוכה שלפניהם.
על הספסל הראשון יושבים בחור חרדי צעיר ונערה חרדית. כל אחד בקצה אחר של הספסל. הם משוחחים ביניהם בנעימות וניכר שהם מנסים לתהות זה על קנקנו של זו לצורך שידוך פוטנציאלי.
על הספסל השני אמא צעירה ועייפה יושבת ליד עגלת תאומים כבני שנה. היא נותנת לכל אחד ביסקוויט ומקווה בעזרתם להרגיע את הקטנטנים לקראת לילה לא שקט נוסף.
על השלישי מטפלת פיליפינית יושבת ליד קשיש שמוט על כיסא גלגלים.
משפחות משפחות עוברות על פניהם, סוחבות שולחנות מתקפלים, צידניות ריקות, ילדים על קורקינטים, ילדים רצים וילדים רדומים על כתפי הוריהם.
הפארק מתרוקן במהירות וכשהשמש שוקעת קמים גם יושבי שלושת הספסלים ומתחילים לצעוד לעבר היציאה. ראשונים האמא והתאומים, שנרדמו בינתיים מתגלגלים בחלום ראשון. מיד אחריהם הקשיש, גם הוא כבר נרדם על כיסא הגלגלים שלו. ואחרונים העלם והעלמה החרדים צועדים לאיטם ומסתכלים על גלגלי החיים שלפניהם.
ורק הדרארות שכבר התמקמו על ענפי האקליפטוס לא מבדילות בין גלגל לגלגל ומשאירות עת רשמיהן הרטובים על זקן, על תינוק ועל צעיר בדיוק באותה המידה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
