פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 354 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 חודשים סייג' (ל"ת)
-
לפני 10 חודשים בתור אדם מאמין המורה יעלה
הייתי מציעה לך ללמוד מן המשפטים בסגנון ספר קהלת.
להבין שזה אנושי לכעוס, אבל הדברים הם זמניים, לא כדאי להשתקע במקום הכעס, עדיף לבנות מלהרוס.
ואם היית מקבלת מכונת זמן - ויכולה להסתכל על עצמך כשאת כבר מבוגרת יותר, ועברת את השנים הצעירות - מה היית רוצה?
מה היה הכי יקר בעינייך?
אני הבנתי על עצמי שזה החינוך, ואגב, יש בך משהו שמאוד מתאים לדעתי לתחום החינוך!
דווקא כי את באה ממקום של התמודדות, וחסרים אנשים שיודעים לדבר על זה בצורה כל כך עשירה ואמונית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 חודשים יעלה סייג'
אני יודעת איך לעבור הלאה, אבל כשאני שואלת את עצמי למה אני כל כך כועסת, אני תמיד מזהה שזה לא רק הדברים שקורים ואיך שאנשים מתקשרים איתי, אלא גם איך שזה נוגע לי בנקודות שכואב לי בהן, במטען שיש לי וקשה לי לשחרר ממנו כשמשהו מטרגר אותי.
אבל אחרי שהטריגר עובר, כמובן שאני לא משתקעת בכעס.
כתבתי על זה, הרגשתי טוב יותר, אז הלכתי לשאול את אמא שלי מה היא רצתה והיא אמרה שזה כבר לא מתאים כרגע, והצעתי לשטוף את הכלים.
אני יודעת מה יקר בעיניי, בגלל זה זה עוד יותר כואב לראות שכל כך הרבה זמן ורגעים עם אנשים מתבזבזים על כעס, אבל אני מתנחמת בכך שהיום אני פחות מסתגרת ומנסה לעבור על זה איתם.
אני לא חושבת שאני מתאימה לחינוך, אולי רק לשימוש דוגמא, אני עוד צעירה באיך שאני מגיבה ורואה את העולם בהרבה מובנים, ואני עדיין לא יודעת איך לווסת את עצמי כשאני חווה רגשות קשים - אז איך אני אעזור לילדים ומתבגרים להתמודד עם הטריגרים ורגשות שלהם?
אני מדברת על החוויה שלי, וזה קל כי אני לא חייבת להכליל, אני לא חייבת להיות בטוחה שמה שאני כותבת עליו נכון לכולם, מספיק שזה נכון לי.
הדבר הכי יקר בעיניי, זה הזמן ומה שאני עושה איתו.
אני לא רוצה לבזבז את הזמן על הדברים שלא באמת חשובים לי, כמו האנשים שבחיי, הבריאות שלי, והתרומה שלי לעולם - וכמו שאני רוצה להגיע לגיל מבוגר ללא חרטות על איך שהעברתי את זמני, אני רוצה גם לוודא שאחרים סביבי לא יתחרטו.
תמיד יש לי בראש את הדברים שהאנשים שעברו את החצי הראשון של חייהם מתחרטים, כל כך הרבה מתחרטים על כך שהם עבדו יותר מדי, לא נהנו מספיק, לא שמרו על קשר עם חברים, לא הגשימו את החלומות שלהם.
הדבר שמחזיק אותי כשקשה לי למצוא את הדרך שלי, זה הידיעה שכשאני אהיה זקנה, יהיה מה שיהיה, אני לא אתחרט כי הקושי הזה שאני חווה מוכיח שניסיתי.
לא יהיו לי שום חרטות או מחשבות על איך דברים היו יכולים להיות אחרת, כי אני יודעת שאני נותנת הכול, וגם אם פספסתי הזדמנויות, אני מאמינה שאי אפשר לפספס את מה שבאמת שייך לך - בעיקר כשאתה כל כך משתדל להשיג את זה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 חודשים כן המורה יעלה
אני מסכימה עם רוב מה שכתבת. את באמת צעירה ואני מאמינה שבכל מקרה ובכל גיל יש קול פנימי שיודע מה נכון, גם אם לפעמים החיים מובילים אותנו לכל מיני כיוונים מנוגדים... בטח שבגילך יש את הקושי. אבל גם קשר עם אחיינים זה סוג של חינוך בעיניי.
מאז שיש לי אחיינים אני מרגישה הרבה יותר שקט נפשי, כי הם בעצמם מבקשים שאני אתן להם דוגמא אישית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
