הַבְּשׂוֹרָה
טִפָּה אַחַת שֶׁל גֶּשֶׁם
אֵינָהּ מְבַשֶּׂרֶת
אֶת בֹּא הָחֹרֶף
סְנוּנִית אַחַת
אֵינָהּ מְבַשֶּׂרֶת
אֶת בֹּא הָאָבִיב.
אַךְ חִיּוּךְ אֶחָד שֶׁלָּךְ
מְבַשֵּׁר
אֶת בֹא הָאַהֲבָה
בדידות ועצב
יש האומרים שמי שנתון בבדידות מתמדת,
שבהינתן מצב אפשר שגם העצב ישתלט עליו.
ואין זה משנה מי או כמה הם הסובבים אותו.
ויש הטוענים שהעצב הוא הגורם לבדידות.
וכשהעצב יבוא לקיצו, גם הבדידות תֵּעָלֵם.
נפקא מינה בין שתי הטענות:
לשיטה הראשונה, הלכה למעשה,
שכל מי שבדידותו תמידית, אין הכרח שיהיה גם עצוב,
אבל עדיין הבדידות תהיה מנת חלקו יום-יום.
לשיטה השנייה, הלכה למעשה, כל זמן שהאדם שמח,
לא יגיע למצב של בדידות, אף על פי שהצער מתקיים בתנאים מסוימים,
כגון אבדן של קרוב משפחה או חבר (חלילה) או להבדיל היזק כספי,
אך דברים אלה הם זמניים בדרך כלל, והאדם השמח ישוב להיות בשמחה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה