תוכנית העבודה החדשה של הממשלה - ניסים ונפלאות
סמי פרץ, הארץ
הממשלה והעומד בראשה מתבצרים בתפקידיהם, מפקירים אינטרסים ציבוריים קריטיים לעתיד המדינה, יחד עם 101 חטופים בעזה, ומעדיפים להסתמך על ניסים. המודל שלה לא בר־קיימא, רק מוטב שיקרוס לפני שהמדינה תקרוס.
השנה האחרונה חוללה בישראל ובישראליות שינויים שייקח לנו זמן רב לעבד, להבין ולהפנים, אך נדמה כי אחת התחושות המשמעותיות והחזקות ביותר שלנו כציבור היא שאיבדנו שליטה על גורלנו. לא רק בשאלה מתי ישראל תתקוף באיראן וכיצד זו תגיב וחוזר חלילה - בסוגיות האלה לציבור מעולם לא הייתה שליטה כלשהי. איש לא שאל אותנו אם להפציץ את הכור בעיראק או בסוריה, קמנו בבוקר, גילינו שהם הופצצו, וזהו. לא היה דיון ציבורי, לא הכנו ממ"דים, לא שמענו אזעקות. זה פשוט קרה וזהו. ומה שיקרה כעת לא נמצא בשליטתנו. יש לנו נבחרי ציבור ואנחנו צריכים לסמוך עליהם שהם יודעים מה הם עושים. אנחנו סומכים?
איבדנו שליטה על גורלנו במישור הפנימי, כי התרבות הפוליטית בישראל הידרדרה למצב שבו השלטון והמחזיקים בהגה רואים בו את הדבר הכי חשוב. הרבה לפני ערכים, סולידריות, אחדות, בית משותף, קירוב לבבות וכל המושגים הללו שנמצאים במחסור חמור. היו בישראל ממשלות טובות וגרועות, חזקות וחלשות, מגוונות ואחידות, אך לא הייתה כאן ממשלה מסוכנת, שיכורת כוח ואטומה כמו הנוכחית.
לפי הסקרים, לממשלה הזו אין את תמיכת הרוב. היא מקבלת בכל הסקרים סביב 50 מנדטים ולעתים קרובות פחות מכך. רוב הציבור מעוניין בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, תומך בעסקה להשבת החטופים, מתנגד להפיכה משטרית ותומך נמרצות בגיוס החרדים לצבא - אנחנו לא מקבלים דבר מאלה. לא שמים עלינו. לא עולה על דעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואם עולה - אז רק ועדה משלו, עם האנשים שלו, עם הנרטיב שלו.
לא עולה על דעתו לגייס את הצעירים החרדים. הוא חי בשלום עם דבריו של יו"ר ש"ס אריה דרעי, שאמר ברעיון לבטאון ש"ס: "אני מקווה מאוד שכבר בשבועות הקרובים נוכל להסדיר את זה שבני הישיבות יוכלו לשבת וללמוד ללא הפרעה וללא בעיות של צווים". זה נאמר בשעה שהממשלה הזו שולחת צווי 8 לאנשי מילואים שכבר שירתו 200 יום בעזה וכעת נלחמים בלבנון. הוא לא מוטרד מתפיסת עולמה של השרה אורית סטרוק, שאמרה "קרה לנו נס" כשמפלגתה ואנשיה כבר מפנטזים על הקמת התנחלויות בעזה. ולמה שיהיה מוטרד? מה עדיף? שיגידו שקרה לנו האסון הגדול בתולדות המדינה במשמרת שלו?
גם דרעי חושב שקרה לנו נס. באותו ראיון הוא אמר: "כשאנחנו עושים חשבון נפש על מה שעברנו בשנה הקשה והארוכה הזו, אנחנו מתחילים להבין את גודל הניסים והנפלאות שהקב"ה עשה איתנו. אם בהתחלה הייתה לנו אמונה שהכל לטובה, היום אנחנו גם מתחילים להבין את זה". לכו תגידו את זה לכ–1,700 משפחות שאיבדו את יקיריהן, עשרות אלפי פצועים ופגועי נפש, עוד 101 משפחות חטופים שנמצאים עדיין בעזה, עשרות אלפי מפונים מבתיהם ויישוביהם שנהרסו, מאות אלפי נפגעי טראומה. איזה ניסים? איזה נפלאות? ולא מדובר ברב הזוי ושולי, אלא ביו"ר המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה. אדם שמשתתף בדיונים הכי רגישים ובשליחת חיילים אל מותם. אדם שמקבל עדכונים יומיים על מספר החיילים שנפצעים ונהרגים בחזיתות השונות. נתניהו לא ידוע כמיסטיקן, אך הקו המיסטי־אמוני־משיחי הזה משרת היטב את הנרטיב שהוא מנסה לקדם: בזכות הקטסטרופה ב–7 באוקטובר נכנסנו לדרום לבנון ומנענו תקיפה רצחנית פי כמה מכיוון חיזבאללה בגבול הצפון.
מה כן מזיז את הממשלה הזו מאדישותה? חיילי סדיר ומילואים מאיימים כי אם הממשלה לא תקדם עסקה להשבת החטופים, הם לא ימשיכו לשרת בצבא. המכתב שעליו חתמו 130 חיילי מילואים וסדיר גרם לכמה שרים להתלהם ולאיים לשלוח אותם לכלא. מדובר בחיילים משרתים, לא באברכים — שכלל לא עולה על דעתם להתגייס. המכתב הזה הוא ניסיון די נואש של אנשים להכניס ממד כלשהו של שליטה בחייהם ובדמותה של המדינה — מול ממשלה שמשדרת שוב ושוב שהיא מקבלת את האוכלוסייה המשרתת כמובנת מאליה ומצפה שאיש לא ישאל שאלות, לא יתבע חקירות ולא יפעיל לחץ כדי שהיא תחזיר לכאן אזרחים וחיילים שנחטפו ממיטותיהם.
אני ידוע בקרב הקולגות שלי כאופטימיסט. יש שיגידו נאיבי. כזה שימצא איזו זווית חיובית וקרן אור כלשהי גם כשהמציאות קודרת. צר לי לאכזב אותם. התחושה של רבים וטובים כאן נכונה. אין לנו שליטה על גורלנו. אנחנו חיים בין "פוש" ל"פוש", מקבלים חדשות קשות במינונים שלא הכרנו, מסתגלים למציאות של כטב"מים, טילים בלסיטיים ורקטות שמרחפים בשמי המדינה הזעירה שלנו, ואין לנו מה לעשות בנדון. כלומר, יש. להישמע להוראות פיקוד העורף. הפגנות? לא עוזרות. אופוזיציה? חלשה ומפולגת. אנשים שפויים ובעלי עמוד שדרה בקואליציה? תנו לי את השמות שלהם.
הממשלה והעומד בראשה מתבצרים בתפקידיהם, נתניהו מסרב לקבל אחריות על המחדל הנורא בתולדות העם היהודי מאז השואה ומאפשר לשריו לזרוע הרס בכלכלה, במשטרה ובמערכת המשפט. לפני שהטענה "זו דמוקרטיה" ו"יש כאן ממשלה נבחרת" עולה, כדאי לשים אותה בפרופורציה הנכונה: הממשלה הזו לא הצהירה על כוונתה לבצע הפיכה משטרית שתהפוך את ישראל לדיקטטורה (שר המשפטים יריב לוין הודה שאילו תוכניתו המקורית להפקיד בידי הקואליציה את השליטה בבחירת שופטי העליון, שלוש הרשויות היו נהפכות לרשות אחת ו"זו לא דמוקרטיה") - והיא לא מפסיקה לקדם זאת.
הממשלה והעומד בראשה מתבצרים בתפקידיהם, נתניהו מסרב לקבל אחריות על המחדל הנורא בתולדות העם היהודי מאז השואה ומאפשר לשריו לזרוע הרס בכלכלה, במשטרה ובמערכת המשפט. לפני שהטענה "זו דמוקרטיה" ו"יש כאן ממשלה נבחרת" עולה, כדאי לשים אותה בפרופורציה הנכונה: הממשלה הזו לא הצהירה על כוונתה לבצע הפיכה משטרית שתהפוך את ישראל לדיקטטורה (שר המשפטים יריב לוין הודה שאילו תוכניתו המקורית להפקיד בידי הקואליציה את השליטה בבחירת שופטי העליון, שלוש הרשויות היו נהפכות לרשות אחת ו"זו לא דמוקרטיה") - והיא לא מפסיקה לקדם זאת.
מציאות כל כך מסובכת הייתה צריכה ללכד את כל הכוחות הכי טובים בישראל כדי לקבל את ההחלטות האיכותיות והנכונות. איש לא יכול לטעון שבממשלה הזו יושבים הכוחות הטובים ביותר. רחוק מכך. לא סתם המדינה הזו קרועה כבר שנתיים, מקוטבת ומסוכסכת ומתמודדת עם שכול, כאב ודאגות שלא ידענו שנים. אנשי ביטחון, משפטנים, כלכלנים, אנשי עסקים — כולם הזהירו שזה עלול לקרות ואפילו הם לא דמיינו כמה יהיו צודקים. האזהרות מפני הבאות נמשכות, אך אין מי שישמע. הישרדות הממשלה קודמת לכל דבר אחר ושורה של אינטרסים ציבוריים קריטיים לעתיד המדינה מופקרים יחד עם 101 חטופים בעזה. זו ממשלה שלא רוצה לשמוע את האמת. אין לה אמון באמת. היא עובדת על אמת אלטרנטיבית של נסים ונפלאות. זה מציב את ישראל בסכנה גדולה יותר מזו של הגרעין האיראני או הטרור. אבל המודל הכלכלי/חברתי/ביטחוני של הממשלה הזו לא בר־קיימא. הוא יקרוס. ומוטב שזה יקרה לפני שהמדינה תקרוס.
סמי פרץ, הארץ
הממשלה והעומד בראשה מתבצרים בתפקידיהם, מפקירים אינטרסים ציבוריים קריטיים לעתיד המדינה, יחד עם 101 חטופים בעזה, ומעדיפים להסתמך על ניסים. המודל שלה לא בר־קיימא, רק מוטב שיקרוס לפני שהמדינה תקרוס.
השנה האחרונה חוללה בישראל ובישראליות שינויים שייקח לנו זמן רב לעבד, להבין ולהפנים, אך נדמה כי אחת התחושות המשמעותיות והחזקות ביותר שלנו כציבור היא שאיבדנו שליטה על גורלנו. לא רק בשאלה מתי ישראל תתקוף באיראן וכיצד זו תגיב וחוזר חלילה - בסוגיות האלה לציבור מעולם לא הייתה שליטה כלשהי. איש לא שאל אותנו אם להפציץ את הכור בעיראק או בסוריה, קמנו בבוקר, גילינו שהם הופצצו, וזהו. לא היה דיון ציבורי, לא הכנו ממ"דים, לא שמענו אזעקות. זה פשוט קרה וזהו. ומה שיקרה כעת לא נמצא בשליטתנו. יש לנו נבחרי ציבור ואנחנו צריכים לסמוך עליהם שהם יודעים מה הם עושים. אנחנו סומכים?
איבדנו שליטה על גורלנו במישור הפנימי, כי התרבות הפוליטית בישראל הידרדרה למצב שבו השלטון והמחזיקים בהגה רואים בו את הדבר הכי חשוב. הרבה לפני ערכים, סולידריות, אחדות, בית משותף, קירוב לבבות וכל המושגים הללו שנמצאים במחסור חמור. היו בישראל ממשלות טובות וגרועות, חזקות וחלשות, מגוונות ואחידות, אך לא הייתה כאן ממשלה מסוכנת, שיכורת כוח ואטומה כמו הנוכחית.
לפי הסקרים, לממשלה הזו אין את תמיכת הרוב. היא מקבלת בכל הסקרים סביב 50 מנדטים ולעתים קרובות פחות מכך. רוב הציבור מעוניין בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, תומך בעסקה להשבת החטופים, מתנגד להפיכה משטרית ותומך נמרצות בגיוס החרדים לצבא - אנחנו לא מקבלים דבר מאלה. לא שמים עלינו. לא עולה על דעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואם עולה - אז רק ועדה משלו, עם האנשים שלו, עם הנרטיב שלו.
לא עולה על דעתו לגייס את הצעירים החרדים. הוא חי בשלום עם דבריו של יו"ר ש"ס אריה דרעי, שאמר ברעיון לבטאון ש"ס: "אני מקווה מאוד שכבר בשבועות הקרובים נוכל להסדיר את זה שבני הישיבות יוכלו לשבת וללמוד ללא הפרעה וללא בעיות של צווים". זה נאמר בשעה שהממשלה הזו שולחת צווי 8 לאנשי מילואים שכבר שירתו 200 יום בעזה וכעת נלחמים בלבנון. הוא לא מוטרד מתפיסת עולמה של השרה אורית סטרוק, שאמרה "קרה לנו נס" כשמפלגתה ואנשיה כבר מפנטזים על הקמת התנחלויות בעזה. ולמה שיהיה מוטרד? מה עדיף? שיגידו שקרה לנו האסון הגדול בתולדות המדינה במשמרת שלו?
גם דרעי חושב שקרה לנו נס. באותו ראיון הוא אמר: "כשאנחנו עושים חשבון נפש על מה שעברנו בשנה הקשה והארוכה הזו, אנחנו מתחילים להבין את גודל הניסים והנפלאות שהקב"ה עשה איתנו. אם בהתחלה הייתה לנו אמונה שהכל לטובה, היום אנחנו גם מתחילים להבין את זה". לכו תגידו את זה לכ–1,700 משפחות שאיבדו את יקיריהן, עשרות אלפי פצועים ופגועי נפש, עוד 101 משפחות חטופים שנמצאים עדיין בעזה, עשרות אלפי מפונים מבתיהם ויישוביהם שנהרסו, מאות אלפי נפגעי טראומה. איזה ניסים? איזה נפלאות? ולא מדובר ברב הזוי ושולי, אלא ביו"ר המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה. אדם שמשתתף בדיונים הכי רגישים ובשליחת חיילים אל מותם. אדם שמקבל עדכונים יומיים על מספר החיילים שנפצעים ונהרגים בחזיתות השונות. נתניהו לא ידוע כמיסטיקן, אך הקו המיסטי־אמוני־משיחי הזה משרת היטב את הנרטיב שהוא מנסה לקדם: בזכות הקטסטרופה ב–7 באוקטובר נכנסנו לדרום לבנון ומנענו תקיפה רצחנית פי כמה מכיוון חיזבאללה בגבול הצפון.
מה כן מזיז את הממשלה הזו מאדישותה? חיילי סדיר ומילואים מאיימים כי אם הממשלה לא תקדם עסקה להשבת החטופים, הם לא ימשיכו לשרת בצבא. המכתב שעליו חתמו 130 חיילי מילואים וסדיר גרם לכמה שרים להתלהם ולאיים לשלוח אותם לכלא. מדובר בחיילים משרתים, לא באברכים — שכלל לא עולה על דעתם להתגייס. המכתב הזה הוא ניסיון די נואש של אנשים להכניס ממד כלשהו של שליטה בחייהם ובדמותה של המדינה — מול ממשלה שמשדרת שוב ושוב שהיא מקבלת את האוכלוסייה המשרתת כמובנת מאליה ומצפה שאיש לא ישאל שאלות, לא יתבע חקירות ולא יפעיל לחץ כדי שהיא תחזיר לכאן אזרחים וחיילים שנחטפו ממיטותיהם.
אני ידוע בקרב הקולגות שלי כאופטימיסט. יש שיגידו נאיבי. כזה שימצא איזו זווית חיובית וקרן אור כלשהי גם כשהמציאות קודרת. צר לי לאכזב אותם. התחושה של רבים וטובים כאן נכונה. אין לנו שליטה על גורלנו. אנחנו חיים בין "פוש" ל"פוש", מקבלים חדשות קשות במינונים שלא הכרנו, מסתגלים למציאות של כטב"מים, טילים בלסיטיים ורקטות שמרחפים בשמי המדינה הזעירה שלנו, ואין לנו מה לעשות בנדון. כלומר, יש. להישמע להוראות פיקוד העורף. הפגנות? לא עוזרות. אופוזיציה? חלשה ומפולגת. אנשים שפויים ובעלי עמוד שדרה בקואליציה? תנו לי את השמות שלהם.
הממשלה והעומד בראשה מתבצרים בתפקידיהם, נתניהו מסרב לקבל אחריות על המחדל הנורא בתולדות העם היהודי מאז השואה ומאפשר לשריו לזרוע הרס בכלכלה, במשטרה ובמערכת המשפט. לפני שהטענה "זו דמוקרטיה" ו"יש כאן ממשלה נבחרת" עולה, כדאי לשים אותה בפרופורציה הנכונה: הממשלה הזו לא הצהירה על כוונתה לבצע הפיכה משטרית שתהפוך את ישראל לדיקטטורה (שר המשפטים יריב לוין הודה שאילו תוכניתו המקורית להפקיד בידי הקואליציה את השליטה בבחירת שופטי העליון, שלוש הרשויות היו נהפכות לרשות אחת ו"זו לא דמוקרטיה") - והיא לא מפסיקה לקדם זאת.
הממשלה והעומד בראשה מתבצרים בתפקידיהם, נתניהו מסרב לקבל אחריות על המחדל הנורא בתולדות העם היהודי מאז השואה ומאפשר לשריו לזרוע הרס בכלכלה, במשטרה ובמערכת המשפט. לפני שהטענה "זו דמוקרטיה" ו"יש כאן ממשלה נבחרת" עולה, כדאי לשים אותה בפרופורציה הנכונה: הממשלה הזו לא הצהירה על כוונתה לבצע הפיכה משטרית שתהפוך את ישראל לדיקטטורה (שר המשפטים יריב לוין הודה שאילו תוכניתו המקורית להפקיד בידי הקואליציה את השליטה בבחירת שופטי העליון, שלוש הרשויות היו נהפכות לרשות אחת ו"זו לא דמוקרטיה") - והיא לא מפסיקה לקדם זאת.
מציאות כל כך מסובכת הייתה צריכה ללכד את כל הכוחות הכי טובים בישראל כדי לקבל את ההחלטות האיכותיות והנכונות. איש לא יכול לטעון שבממשלה הזו יושבים הכוחות הטובים ביותר. רחוק מכך. לא סתם המדינה הזו קרועה כבר שנתיים, מקוטבת ומסוכסכת ומתמודדת עם שכול, כאב ודאגות שלא ידענו שנים. אנשי ביטחון, משפטנים, כלכלנים, אנשי עסקים — כולם הזהירו שזה עלול לקרות ואפילו הם לא דמיינו כמה יהיו צודקים. האזהרות מפני הבאות נמשכות, אך אין מי שישמע. הישרדות הממשלה קודמת לכל דבר אחר ושורה של אינטרסים ציבוריים קריטיים לעתיד המדינה מופקרים יחד עם 101 חטופים בעזה. זו ממשלה שלא רוצה לשמוע את האמת. אין לה אמון באמת. היא עובדת על אמת אלטרנטיבית של נסים ונפלאות. זה מציב את ישראל בסכנה גדולה יותר מזו של הגרעין האיראני או הטרור. אבל המודל הכלכלי/חברתי/ביטחוני של הממשלה הזו לא בר־קיימא. הוא יקרוס. ומוטב שזה יקרה לפני שהמדינה תקרוס.