פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 177 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנה ו-1 חודשים בחילה הדס
זהו סיפור על אחת מן בחילותיי הקשות ביותר, אשר חוויתי בזמן שמירתי המשותפת עם ידיד נפשי שלמה לייבל.
היה זהו לילה קר וחשוך והעננים היו כל כך נמוכים עד שהסתירו את העצים הרחוקים והקרובים ביותר. לעיתים קרובות ענן זז לו והתגלתה צמרתו של עץ כקוצו של חץ שדוקר בלב, כדמותה של האמת הנחשפת והמזדחלת לבוא.
חזירי הבר חיפשו את מזונן בפשפושים ורחרוחים בכל עבר, ונחירות האף שלהם ריחפו בחלל המחנה והזדחלו אף לחלומותיהם של החיילים הישנים חזק ביותר.
אני ושלמה ניהלנו דיון על מה חיות אלו מסוגלות ולא מסוגלות לאכול. בעוד שלמה מנסה למתוח את גבולות התפריט שלהן, אני מתפלא ומסבירה שאין זה ייתכן שהרי חזירים הם אינן חיות טורפות.
בין המאכלים שסיפר שלמה שהחזירים אוכלים היו פקעות, פרחים, חרקים, זוחלים, חתולים, אשפה ונבלות. השבתי לו שנבלות אלו חיות מתות, והוא בתגובה סיפר שבשכונה שבה הוא גר סיפרו עדי ראייה שצפו במחזה נורא, ובו חזיר בר תופס חתול מהצוואר ולוקח אותו למקום מסתור בין השיחים ושם צפו בו בולס את מטמונו המסכן.
אין הם ידעו להגיד אם החתול היה חי או מת, אבל שלמה השלים שלילה אחד שעלה על מיטתו ועצם את עיניו וניסה להירדם, שמע לפתע צווחה מחרידה, צווחה זו הייתה דקה וארוכה ובין צליליה הגבוהים והמופתעים היה אפשר לשמוע את מאבק קנה הנשימה המדמם ששיניים חדות נעוצות בו.
הצווחה המשיכה עד שצליליה דעכו וגססו וניסו שוב לעלות ושוב דעכו. הצליל המבחיל שהלך ועלה הלך והתמעט נחרט בליבו ובמוחו של שלמה שלא הצליח להירדם באותו בלילה. מסכן שלמה ומסכן החתול. אני כבר נוכחתי לדעת ששלמה ניחן בשמיעה מיוחדת הלוא היא שמיעה רגשית, של הזיכרון, שצלילים משפיעים עליו במיוחד והוא זוכר אותם לאורך כל חייו.
כך הוכיח שלמה שחזירים אכן אוכלים וטורפים חיות קטנות. ואני הייתי מזועזעת ממשמע אוזני אודות החיה והצווחה. עוד המשיך לספר שלמה שבשכונתו מסתובבים החזירים בלילות, הוא הולך לישון בלילה כשהעולם כסדרו, מדרכות נקיות, מכוניות חונות, הולכי רגל עייפים חוזרים לביתם לישון את שנתם, ובאמצע הלילה מעירות אותו נגיחות עוצמתיות של ראשי החזירים בפחים ולאחר מכן נפילתם על המדרכה שתכולתם נשפכת על הארץ. לאחר מכן מגיעות קולות הנגיסות והלעיסות של החזרים בזבל הפחים, ובבוקר שהוא יוצא אל הרחוב המדרכות מטונפות בשקיות ובשאריות של השאריות שהשאירו החזירים שחוצים את הכביש שבעים ומרוצים בדרכם אל שנת היום שלהם בוואדי, וצרחות של אנשים מבוהלים מלווה את צעידתם.
שלמה פותח שקית במבה ומציע לי, אני מסרבת ומשיבה שהתפוצצתי בסעודת השבת.
"אתה יודע מה שלמה, למרות כל הסיפורים המבחילים על החזירים, לא מהם אני מפחדת כאן, אמנם החזיר היא חיה די מגעילה שאוכלת כמעט הכל ומעלה רעשים מטרידים אך אינה בהכרח מסוכנת."
"אם כך ממי את מפחדת?"
"מנחש אפעה- נחש צפע"
"ראית פה נחש אפעה?"
"עוד לא ראיתי, אבל הימים מתארכים והשמש מתחממת, עונת הנחשים בפתחה ואנו שוהים ביער בין העצים, הסבכים והסלעים. עלינו להיזהר כי זוהי חיה שקרנית ועוקצנית."
"חיה שקרנית?" שלמה מביט בי בסקרנות. ואני משיבה לו בשירה.
מצרצר לו צרצר בגיא
מנעים את אוזנך
ירקת העצים מלבלבת לה במאי
רוח מזדחלת בגבך
בנוף המרהיב לצפות ציפית
אך לזדונית הצפעית
יש תוכנית
לה לא כל כך קיווית
קש קש קש
הקשקשנית בדרכה אליך
רס רס רס
מבעבע ארס שיניה
לה לשון חלקלקה
בה לא תבחין
ועורה בצבעים
היטב מסווה
חומים אפורים וצהובים
את שיחתנו הקשובה הקפיץ לפתע צליל התראה מהפלאפון שלי. שתינו נבהלנו ייתכן שצללנו עמוק לעולם החיות ושכחנו מהעולם האמיתי, תפעה שקוראת לי לעיתים קרובות בשמירה עם שלמה לייבל ידיד נפשי.
אני מוציאה את הפלאפון מכיסי ובודקת. זוהי התראת חדשות.
רציתי להתעלם כי יש זמן אחרי זה להסתכל בחדשות והן לא מפסיקות להתריע ולהציף, ואילו עכשיו זהו זמן שקט של שיחה מעניינת ונעימה. אך לדאבוני לא הצלחתי. הכותרת הייתה בולטת על גבי המסך ולא יכולתי להסיר את עיניי "פרופסור ישראלית ערבייה חשודה בדברי שקר ובהסתה נגד מדינת ישראל ומאשימה אותה ברצח עם".
חשכו עיניי לא ראיתי כלום, שלמה ניער אותי ושאל אותי עם אני בסדר, אך הרגשתי בחילה ענקית ומזעזעת וקיא שעולה בגרוני. לא יכולתי להתאפק התרחקתי מהר לעבר שורת העצים הקרובה אליי והקיא פשוט נשפך ממני. חשבתי שסיימתי להקיא אך מהר הגיע עוד אחד ואחריו עוד אחד. מגעיל ומסריח מקושט בשאריות החצי מעוכלות של העוף ותפוחי האדמה והסלטים והמטבוחה שאכלתי בסעודת שישי.
שלמה ניגש אליי והגיש לי בקבוק מים "בואי תשבי תנוחי, יש לך עוד ? " הוא שאל.
הוא הלך איתי אל עמדת השמירה ושפך מים על ידיי שאשטוף את הפנים.
"מה קרה פתאום" הוא שאל, הושטתי לו את הפלאפון, הוא קרא בקול את החדשה וירק על הרצפה "נחשה בת נחשה" הוא סינן.
לפתע שמענו את דהירות החזירים מתרגשות לבוא, ומרחוק ראיתי את ראש שבט החזירים דוהר במהירות לעברנו ומאחוריו כל חזיריו. פחדתי, מה הם באים אלינו? אך עלינו הם דילגו וניגשו אל הקיא המציף את הארץ. ללא כל רחרוח או בדיקה הם לעסו וגמעו וזללו ושתו בהנאה.
ובאותו הלילה אני ושלמה נוכחנו לדעת
שחזירים אוכלים את הקיא שאנשים מקיאים בעקבות בחילות שנגרמות להם על ידי מעשיהם של אנשים שקרנים ובוגדנים.
על כן,
לא תענה ברעך עד שקר
ולא תאכל בהמה או חיה טמאה.
סוף
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
