פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 568 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנה ו-3 חודשים סייג' (ל"ת)
-
לפני שנה ו-3 חודשים סוףה (ל"ת)
-
לפני שנה ו-3 חודשים כדאי לך המורה יעלה
לדעתי לנסות טקטיקה אחרת.
אם יש משהו שלמדתי הוא שהרצונות שלנו וכל מה שנשבענו להגשים, וגם המשפט הזה "לא לוותר" זה לא דבר קדוש בשום צורה.
ברגע שאני עסוקה במה שאני רוצה להגשים, בפער שאני צריכה להדביק ובכמה שאני רחוקה מהאהבות שלי, ובלנתח את ההתקף - כל זה משאיר אותי בתוכו.
אבל ברגע שאני מסתכלת ומסכמת לעצמי מה כבר הגשמתי, וגם את המגבלות שעמדו בפניי ואילו החלטות עשיתי בגללן... אז גם אם חיי כרגע הם לא משאת נפשי והתגשמות כל אהבותיי ורצונותיי, אני מגלה שיש הרבה נתיבים לחיות בהם.
תמיד תהיה תחושת פספוס, אבל היא שייכת לעבר. אי אפשר להחיות את העבר ולתקנו אלא רק להסתכל על העתיד. נגמר הסיפור של החיים לפני החרדה, עכשיו אנחנו אנשים שיותר קשה להם מן הממוצע להתנהל בחיי היום יום המערביים, לא כדאי להקשות על עצמנו עוד יותר.
ואם מסתכלים על הצד המפוספס של החיים זה מעמיק את החרדה. מה גם שזה לא אמיתי והוגן. הרבה מהפספוסים לא קשורים אלינו, אלא קשורים לאיך שגדלנו, לאנשים שפגשנו בדרך. חלקם העצימו את החרדה שלנו. יכול להיות שבתום לב, שאנשים לא הבינו כמה שהם מכניסים אותנו ללחץ מיותר וכופים עלינו לעמוד בקצב שלהם שלא לצורך, ובכך מונעים מאיתנו את העיסוק במה שמרגש אותנו. אולי רוב המלחיצים היו צעירים ותמימים...
אבל בוודאות היו מי שהעצימו את החרדה שלנו לתועלתם, כדי לעכב אותנו ולתפוס עמדה.
חלק מהמשפטים המחלישים שאנו אומרים לעצמנו הם בעצם ציטוטים של אותם מעכבים, שהיו כריזמטיים ומשכנעים אבל לא חפצו בטובתנו. הבה נשחרר מעצמנו ונחזיר את משפטי החוכמה לבעליהם המקוריים.
אני אומרת לעצמי - בואי תני להם קרדיט על הפספוס הזה שפספסת, זו לא את, גם אם כרגע את משלמת על נזק שמישהו אחר עשה.
זה יחזור אליהם, אני רוצה להיות עסוקה בלהתרפא ולא בלהאשים עצמי או אחרים.
כמו בתפילת השלווה
אלי תן לי את הכוח לשנות את מה ש*ניתן* לשנות
לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת התבונה להבדיל בין השניים.
אני למדתי שאי אפשר לשנות את טבע האדם ואת מיקומי בתוכו. האופי שלי הוא האופי שלי, אפשר לעבוד על דברים מסוימים אבל בסופו של דבר לא נועדתי להגשים כל משאלה שהייתה לי אי פעם.
גם אפילו לא דברים שבשביל כל אדם אחר בגילי הם רצונות ריאליים או אפילו מובנים מאליהם.
אני זו אני, אני זה המקרה שלי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-3 חודשים יעלה סייג'
לדעתי החרדה שלי היא ממקור אחר, והטריגרים שלי הם אחרים, ולכן אני לא יכולה להזדהות כל כך עם המקרה שלך.
כשאת מסתכלת אחורה על מה שכבר השגת בחייך, את רואה דברים, אבל אני לא רואה כלום.
וכשאני מסתכלת קדימה, אני לא רואה פער פיזי ביני לבין הדברים שאני רוצה להשיג, אני רואה פער רגשי ומנטלי, שאני לא יכולה להכיל בכלל את מה שאני רוצה ובעצם - יש המון שמציף אותי מסיבות שלא ברורות לי.
לי באופן אישי, לא יצא להילחם על הרבה דברים עד הסוף, אני טיפוס די עצלן, התחמקתי מרוב הבעיות שלי והרצונות שלי עד היום, ואני לא רוצה להמשיך לחזור על זה.
כשמשהו חשוב לי אני לא אוותר, וזה אולי בעיקר בגלל שאין לי הרבה בחיים האלה שחשוב לי, ואני די ותרנית מטבעי.
בקשר ללהאשים אחרים, אני לא יודעת, אני לא ממש מבינה איך החרדה שלי קשורה לאנשים אחרים ואני לא רואה צורך בלנסות למצוא את הקשר הזה.
אני לא ממש יודעת הרבה על חרדה, כי היא מופיעה רק כשמשהו באמת חשוב לי ברמה שמלחיצה אותי, וכמו שאמרתי - זה לא קורה הרבה.
אז כאילו, אני מניחה שכל מקרה לגופו.
אה ובקשר ל-"נגמר הסיפור של החיים לפני החרדה", אני לא בטוחה שאני מסכימה איתך.
אולי כי אני לא רואה נקודה מסוימת שבה החיים שלי התחלקו ללפני ואחרי, החרדה אצלי היא משהו הרבה יותר נסתר ושקט, ואני חושבת שהמקרה האישי שלי לגמרי הפיך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-3 חודשים כן המורה יעלה
אז זה ממש שונה מה שאת מתארת, אבל אני חושבת שחלק גם עניין של סמנטיקה. לא עית לירושם של עצלנית או ותרנית, ברור שכל דבר הוא הפיך, אבל השאלה מתי, ואם את לוחצת שעכשיו המצב יחזור לקדמותו זה לפעמים רק מחמיר. דווקא בגלל שאת צעירה ואופטימית אני הייתי פחות לוחצת ויותר שומרת על ההתקדמות שכבר עשיתי, אם את בטוחה שזה הפיך אז זה כבר טוב, זה באמת מצב שונה, אצלי זה שילוב של כמה דברים מאוד קשים שערערו לי את האמון בעולם, חרם מאוד קשה של שנים רבות בתוך בית ספר עשיר וריכוזי שלא בחל באמצעים להחליט מי למעלה ומי למטה ולקיים את זה, מערכת יחסים עם גזלייטינג של בחור שהשתמש בחרם הזה ובאנשים מהעבר שלי כדי להשיג את מטרותיו, והתכחשות של כל הגורמים למעלה שהיו צריכים לקחת אחריות (משקד החינוך, המערכת הצבאית רבתי, וכל שאר המקומות שאיפשרו את ההתעללות בי). הנחמה שלי היא שאני יודעת שהסיבה העיקרית הייתה כסף, ובעוד שהם חושבים שאני רודפת בצע אני יודעת את האמת וכמה שהם מכורים לכסף ויש להם בעיות די דומות בסופו של דבר. אין בזה מנצחים, רק מפסידים, אך מי שפתח במלחמה הזו זו לא אני. יש לי טריגרים פוליטיים חזקים מאוד כי יצא לי להכיר ישירות או בעקיפין אנשים שלחצו עלי פוליטית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-3 חודשים ובכן סייג'
אני לא לוחצת שהמצב יחזור לקדמותו, היה לי התקף חרדה והייתי צריכה זמן להתאושש ממנו, ועכשיו כל מה שאני צריכה זה לצבור כוח רגשי להתמודד שוב עם הדברים שעוררו בי את התקף החרדה הזה.
מבחינה פיזית ורגשית כבר התאוששתי, ישנתי המון, ואני רק מקווה שאני לא אירתע ממה שאני רוצה רק בגלל שאני זוכרת אילו טריגרים הוא העלה בי וכמה היה לי קשה להתמודד עם זה.
שתינו קראנו את הספר "למה אף אחד לא אמר לי את זה קודם?" ואני די בטוחה שכתוב שם משהו על כך שאם אנחנו נתחמק מהדברים שגורמים לנו להרגיש חרדה, אנחנו נשכנע את עצמנו שבאמת יש מה לפחד מהם.
וזאת הגישה שלי כרגע, כי כמו שהיא כתבה שם: "בכל פעם שאנחנו שוללים משהו מחיינו בגלל חרדה, חיינו מתכווצים קצת."
אני חושבת שהחיים שלי הרבה יותר מכווצים משלך.
לכן כשאת אומרת לי לשמור על ההתקדמות שעשיתי קודם... אני לא בטוחה שאני מבינה, כי החיים שלי כבר נורא מצומצמים מראש כי לא הייתי מספיק אחראית על עצמי, ועכשיו אני רק מנסה ללמוד איך לעשות את זה בצורה שטובה לי גם פרקטית מבחינה מה שאני רוצה להשיג וגם נפשית.
בקשר ללחצים הפוליטיים, החרם, הגזלייטינג ובצע הכסף - אני באמת לא מבינה כלום בדברים האלה.
זה לא העולם שלי, אני טיפוס יותר רוחני שלא מתעניין כל כך בדברים שמחוץ לעצמי שלו, וכנראה שזה מגן עליי מהדברים האלה שחווית, שאין לי מושג אם הם בנורמה או שזה קיצוני ושלא הרבה עוברים את מה שעברת.
אז את רוב מה שעברת אני ממש לא יכולה להבין, אבל אני כן יכולה קצת להבין את הנזק שבערעור האמון שיש בעולם.
אני חושבת שגם לי קצת התערער האמון, ואני אדם די תמים, אז עדיין יש לי אמון במערכות ציבוריות ואני עדיין מצפה מהעולם הזה להיות הגון, אבל עדיין חוויתי קשיים באמון כשזה נוגע לאינטימיות עם אנשים.
הדבר שהכי עזר לי עם הקושי שלי באמון זה להבין שזה לא שאני לא סומכת על אנשים אחרים, אלא שאני לא סומכת על עצמי מול אנשים אחרים.
כי ברגע שחוויתי מצב שבו לא ידעתי איך להגן על עצמי, ונתתי למישהו אחר לפגוע בי, וחשבתי שזה בסדר לסבול - שברתי משהו באמון שהיה לי בנוגע ליכולת שלי להגן על עצמי מול טיפוסים מורכבים.
כי למשל, ידעתי שהאדם שאני מדברת איתו הוא מניפולטיבי, ושיש לו נטיות נרקיסיסטיות, אבל חשבתי שאני יכולה להתמודד עם זה.
מסתבר שלא, מסתבר שגם אם אתה יודע שאדם מסוים הוא לא בריא, זה לא מגן עליך מלא להיפגע ולהיות מושפע מזה, ולכן הייתי צריכה ללמד את עצמי לשים גבול לעד כמה אני מוכנה להעניק מהזמן והיחס שלי עבור אנשים.
אני חושבת שמשהו בי התרפא קצת כשהבנתי שכולם, כולם כולם כולם, אם הם רוצים לשוחח איתי, ולקחת קצת מהזמן שלי ולתפוס מקום בחיי - צריכים במינימום, להתייחס אליי טוב.
ברגע שהבנתי שהעניין הוא לא להיות חסינה מול רעל ודפיקות של אחרים, אלא לכבד את עצמי ולהעריך את עצמי מספיק כדי לא להרשות לאחרים לתקשר איתי ולהתייחס אליי איך שבא להם - משהו מהאמון שהתערער לי חזר.
וזה חזר אחרי שלוש שנים, אז כאילו, זה באמת היה תהליך איטי והדרך לשם הייתה מאוד מבולגנת.
אני לא יודעת למה אני משתפת אותך בזה, אני פשוט חושבת שעכשיו כשאת אומרת שחווית קשיים שערערו את האמון שלך בעולם, אני רואה את זה.
ואני מקווה שאת תוכלי להתגבר על זה, כי אני חושבת שמשהו באמון שבור וקשיי אמון משבש קצת את הראייה, כמו להביט על העולם דרך עדשה סדוקה.
לי באופן אישי היה מאוד קשה לסמוך ולא יכולתי להכריח את עצמי לסמוך ואני גם לא חושבת שזה נכון.
אבל אני מבינה שהחוסר אמון שלי פגע במערכות היחסים שהיו לי, וגרם לי לא לרצות שום מערכת יחסים, כי פשוט לא הרגשתי טוב עם זה.
ואני לא מתחרטת על זה.
אז משהו התערער בי והתחלתי לפקפק בכולם, ולא לסמוך עליהם עם הסודות שלי ועם המידע היותר רגיש על חיי, זאת פשוט האמת שלא הרגשתי שזה בטיחותי עבורי.
ואם הרגשתי כל כך מעורערת, ולא מוגנת, לשתף אנשים שהחשבתי כחברים... אז אולי יש סיבה טובה.
ובכל זאת, לדעתי העניין של החוסר אמון יכול להפריע ביצירת מערכות יחסים חדשות, ואני חושבת שתכלס הכי קל לבנות אמון וביטחון עם אנשים חדשים שאת יכולה לאט לאט לוודא עם עצמך שאת יכולה לסמוך עליהם ועד כמה, במקום עם אנשים שכבר נמצאים קרוב אלייך ובכל זאת את מרגישה חשדנית לגביהם.
לי זה עזר, פשוט איבדתי את האמון בכל מי שהכרתי, והחלטתי שמעתה והלאה אני אבנה מערכות יחסים בצורה שונה וטובה יותר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
