זה היה בכיתה ז', שהמורה לזואולוגיה החליטה להראות לנו כיצד מזדווגות הצפרדעים. היא הביאה זוג צפרדעים מהביצה הקרובה לביתה והכינה להם פינה רומנטית, בפינת הכיתה, היכן שהייתה נוהגת להעמיד תלמידים כושלים.
ציוו על כולנו לשמור על שקט מוחלט, ואפילו צחקוקי הבנות, זכו במבטי זעם מצידה. כשתלמיד אחד, הפטיר בחוסר סבלנות: מה יהיה, ענה לו תלמיד אחר: תזדיין בסבלנות. איכשהו הייתה אווירה של מתח באוויר, ציפייה דרוכה.
המורה טענה שהזוג הרומנטי נמצא בתקופת ייחום, שאוטוטו יבצעו את מצוות פרו ורבו (היא הייתה שומרת שבת ונגיעה, מאלו שלא מוכנות שיגעו בהן, אבל נוגעות בעצמן בסתר).
כך עבר לנו השיעור בנעימים, מבלי שהמורה תזיין לנו את השכל, עם זואולוגיה זולה, למרות שאם הצפרדע הייתה זונה, השיעור היה עובר בהצלחה. זוג הצפרדעים שמרו על טוהר המידות, כנראה לא היו נשואים, או אולי לכל אחד מהם היה/הייתה בת זוג אחרת, ולא רצו לקיים יחסי מין בפומבי. דיני האישות, בין הצפרדעים, הם, מסתבר, מסובכים ביותר, תחום שעדיין המדע לא גילה.
צלצול הפעמון להפסקה, שבר את השתיקה הרועמת והמתוחה שהשתררה בכיתה ושלחה אותנו לחצר האחורית, היכן שלפעמים יכולנו לראות זוגות של תלמידי י"ב מתמזמזים.
שמעתי שבכיתות אחרות, בשיעורי זואולוגיה, נהגו לנתח צפרדעים, מקווה שהם נחלו שם הצלחה גדולה יותר משלנו.
אם בכיתות נמוכות יותר, האמנו לאגדה על הצפרדע שהופכת לנסיך, באה המורה, המתוסכלת מינית כנראה, להוכיח לנו שזה לא יכול לקרות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
