פירשתי את המשפט כהזמנה לפרשנות..
מקווה שאני לא פולשת לאזור פרטי.
עצים מסודרים בטור
מלבלבים.
חיים.
אחד שונה.
ערום
שפוף
נטול...
פעם כן הייתה שם חיות.
מה שנשאר ממנה
סדוק, יבש
ונח למרגלות..
מכאיב ומעצים
את הסיטואציה.
קוביות. מבנה.
גבולות ברורים.
אדומים.
עליהם אין צמיחה.
העצים תחומים.
ואמורים.
(זה לא מפריע להם ללבלב.)
אורה וחומה
של קרן שמש,
נמנעים
באזור הקוביות,
ולעת רדת החשיכה
תחושת בדידות.
קשה.
בסביבה של חיות (ניקוד שורוק)
במסגרת המגבלות
קיימת תחושת המתנה
שמשהו יקרה מבפנים.
תקווה להחלמה טבעית
שתביא איתה
"עליזות מקננת"
ברת המשכיות
שתשרה אווירה נעימה
וזו תזמין
הפרה של הבדידות.
בסביבה זו של החיות (ניקוד שורוק)
במסגרת המגבלות
תחושת המתנה
לעליה וצמיחה מדורגת
שתביא להחלמה.
אם נסכם:
יש כאן מסר להחלמה וצמיחה טבעית
במסגרת מגבלות
ותחת צילה של השוואה,
ששמה אותנו ואת ההתמודדות שלנו
מול אחרים ומול הנראות החיצונית
של אופן ההתמודדות שלהם.
יש כאן התגברות על דכדוך כואב ומתמשך
שהביא להרחקה ובידוד חברתי.
את ממתינה
לצמיחה ולהחלמה טבעית,
הדרגתית וצפויה
עד ללבלוב חי ומלא,
כפי שהוא ניכר בעיניך
בכל יתר העצים
הניצבים בטור.
מדובר בפרשנות מנקודת מבטי,
ובהחלט אפשר
שפספסתי את המסר האינדיבידואלי אליו כיוונת...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
