פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 151 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנה ו-8 חודשים איזון takuan
אין דבר שמגיע ללא תשלום, כאב מהיום שייך לנזקים מהעבר, נזקים באו כשדברים נלקחו שלא במקומם.
או שאולי סתם נכנסנו לתוך מערבולת של אנשים אחרים וקיבלנו על הכתפיים שלנו את הכאב שלהם, אבל זה מחיר שהרגשנו שבסדר לשלם כשרצינו מהם משהו.
כולם אוכלים אחד את השני, יש את הטורפים שיאכלו כמה שיתנו להם מכל אחד, הם לא מחשבנים יותר מידי על מה נשאר מהטרף שלהם.
יש את הנטרפים, שבעוונותיי נמניתי בינם לתקופה ארוכה מתוך תחושת "אהבה" כאילו לתת לאחרים לנגוס בך עוד ועוד מקנה אהבה לכולם. ואחרי שחילקת את כל האהבה מה כבר השארת לעצמך? ערימת עצמות יבשות והבטחות ריקות תוכן, אתה מוצא את עצמך כקבצן נע ממקום למקום ומתחנן שמישהו יתן מבשרו לכסות את מה שנשאר ממך. אבל אף אחד לא אוהב שלדים ערומים שמתהלכים בין בני אדם ומבקשים מהם חלק מבשרם נכון? זה פתטי? זה מגעיל? זה פשוט לא טבעי.
יש שיגידו שהם במערכת יחסית סימביוטית שהם טורפים ונטרפים בה יחד כזוג, כל אחד אוכל ממשנהו וכך הם מחזיקים את עצמם שלמים, אבל האם מצב אידיאלי שכזה באמת יכול להתקיים? האם בסוף אחד מהשניים לא ינגס ביס גדול יותר כשהוא יצטרך? האם זה לא יכול להפוך להרגל מגונה? ראיתי מספיק שלדים שנשארו עם מעט בשר על העצמות בגלל המסירות למערכת הסימביוטית הזאת.
ומי עוד נשאר לנו? טוב נשאר המון, אבל לא אטרח למנות את כולם מהסיבה הפשוטה שאין לי חשק לכתוב ספר זיכרונות על שלדים שאוכלים בשר אחד מהשני בשביל להמשיך להחזיק את צורת החיים שלהם, אולי איזה סטודנט קולנוע צעיר עם סיגריה בפה יואיל בטובו לקחת את העבודה על עצמו, אני כאן ואני כותב.
ואיפה אני היום בתוך כל המערכת הזאת? לא אהיה יהיר מידי בשביל לטעון שאני מעל זה, לא ארצה לחשוב שאני טרף, והטורפים? אני נדהם מהכוח שלהם אבל להיות חזק משמעותו לא לשים לב לחלש, ואני כבר הבנתי במסע שלי שלא אוכל לראות מישהו חלש ולא לחלוק איתו את לחמי.
אני מניח שאני טורף מזן אחר, אחד שמושיט את הזרוע שלו אל פיו וקורע בשר מעצמו, מעכל את עצמו שוב ושוב. גם זה הרגל מגונה. אך כדי לשבור אותו עליי לחזור אל הטבע עם לב נקי, עד שלא אנגוס ואעכל עוד ועוד מעצמי עד שאגיע ללב ואעכל אותו לחלוטין לא אוכל לגדל אחד חדש. ואחד חדש זה משהו שאני זקוק לו בהחלט.
האם אני חזק? או חלש? או בכלל מחוץ למשוואה?
אני לא רוצה להתנצל על העבר, אני לא רוצה להזיק לעתיד. אני כאן, ואני חושב שאשב עם חיוך בזמן שאני קורע שוב ושוב בבשר החי מול כולם עד שאעכל את כולי, שיחזו בי, אבחר להיות יצירה פוסט מודרנית של האדם האבוד החדש.
כל מה שנותר לקוות שאחרי שאסיים לעכל את עצמי משהו חדש יוולד, ואז אני אקום ואלך למצוא לי פינה חדשה, אולי במקום בו אף אחד לא נוגס בבשרו של אף אחד. מקום שקט ורחוק, ואולי אמצא שם אנשים כמוני, עוד אנשים שעיכלו את עצמם עד ללידה מחודשת, ושם כולנו נוכל לחיות באיזון.
אבל עד אז אני כאן. מזמין אתכם לחזות בי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה