פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני שנה ו-8 חודשים הכאוס שלפני המבול The Wolf

  

  The Wolf

  הכאוס שלפני המבול /The Wolf
  
  בין שביל החלב
  לשבילי הדרך
  הקיזה החמה דמה
  בגווני מכתם ופז
  
  את אשר החל לילך בדרך
  אבד ושינה פני הדרך
  המסלול בו הילכו אלפים
  עיצבו אלפים
  
  והדרך איננה אותה הדרך
  
  ועת החמה ניעורה משנתה
  בקעה בקרני אש ואור
  חצתה ימים כלילות
  פרשה רשתה בנהר החיים
  
  ובין נתיב הנהר לים
  טרפה אוניות
  איכלה ספינות
  והמים שינו פניהם
  
  אינם המים של תמול שלשום
  
  ובעת הזו
  טעו אנשים בדרכם
  והלכו שולל אחר
  הבלי עולם הזה
  
  ובעת הזו
  בעתה אחזה בשנה
  ושנת הדמים החלה
  עד שתתבוסס בדמה
  
  תכלה השנה
  תכלה קללתה
  ולא תהא השנה הבאה
  כשנים הראשונות
  
  והזמן הזה איננו הזמן הקודם
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני שנה ו-8 חודשים מספר מילים לזאב אלפי

    

    אלפי

    התורה, (הלוגוס, התבונה האלהית הטהורה) מלמדת אותנו, כי העולם, או יותר נכון "תפיסת עולמינו" מתקיימת בחטיבות של 50 שנה, אותה אנו מכנים בשם יובל.
    
    המילה יובל, גורסת בין היתר, הובלה או הנהגה של מחשבות והלך רוח.
    
    כל חמישים שנה יש בלייה (שחיקה) של מערך חשיבה מסויים, ובה בעת נמשך יוּבַל חדש של תפיסות, אשר ממנו נמשכות מחשבות בני אדם והנהגותיהם בעולם הזה.
    
    הנה ציטוט מפרקי דרבי אליעזר (פרשה י"א) הממחיש ולו במעט מדוע אנו זקוקים לשמיטות ויובלים.
    
    כ"ו. מדת בשר ודם אינה כמדת הקב"ה. בשר ודם צר צורה והוא משבח את צורתו. אבל הקב"ה צר צורה וצורתו משבחתו, שנ' כל הנשמה תהלל יה.
    
    כ"ז. מדת בשר ודם, הצייר, כשהוא צר את הצורה, מתחיל בראשה, או באחד מאיבריה, ואחר כך משלימה. אבל הקב"ה צר את כולה כאחת.
    
    כל טוב,
    
    אלפי
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני שנה ו-8 חודשים תודה לך על התגובה The Wolf

      

      The Wolf

      לא לשם כיוונתי.
      אך בהחלט כיוון מעניין.
      
      תודה לך,
      כל טוב ובשורות טובות.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני שנה ו-8 חודשים על הפסוק "בנימין זאב יטרף" כותב פרידריך ויינרב אלפי

        

        אלפי

        בנימין הוא הבן השניים עשר על יעקב, והוא המספר המקסימלי שיש בזמן, או בשעון, או מספר החודשים שיש בשנה. שנים עשר, הוא איפה הקצה, אליו מגיעה ההתפתחות בזמן.
        
        נקח לשם משל את הפרי, לפרי יש זמן הבשלה, כאשר הוא נקטף בזמן הוא פאר הבריאה, אך ברגע שעבר את שיאו הוא ישנה צורתו, אופיו, וטעמו ויהפוך לכלי אין חפץ בו.
        
        כעת מדוע מיוחס הזאב למספר שניים עשר? הזאב ברגע שהוא אוכל את טרפו הוא קורע אותו לגזרים, כאשר עצם הקריעה, יוצרת ארגון מחדש של החומר: ובמילים פשוטות החורבן הוא למעשה תהליך עמוק של שינוי, אם נרצה, אפילו תחייה. זהו מנגנון המוטבע בטבע, שאנו, בהיותנו חלק ממנו נחתמים ממנו.
        
        מבחינה מתמטית אומר ויינרב את הדבר הבא:
        
        12 בריבוע, כלומר 12 כפול 12, שהוא ביטוי למקסימום ההתפתחות בזמן יתן את המספר 144
        
        כאשר נמיר מספר זה לאותיות נקבל "אדם".
        או "אמת" 441 משמאל לימין.
        
        
        וזהו כל הסיפור, קריעה לשם איחוי, טריפה לשם תחייה,
        שואה לשם תקומה, ואיש אינו אחראי, כי אין אחריות מלשון "אחר" כי יש רק אחד
        והכל מגיע ממקור אחד, השפיות, היופי, האמת, הטהר, והצורה,
        והופכיותן.
        
        ולנו אין שליטה על דבר, ובטח לא כוונות, כפי שאומר הכתוב: "ונחנו מה" כי איננו יודעים מהי המטרה, כי איננה, ונעלמת מאתנו מאד.
        
        כל טוב, ותודה על ההתכתבות
        
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני שנה ו-8 חודשים המספר המקסימלי שיש בזמן הוא 60... The Wolf

          

          The Wolf

          את יכולה להגיד שהזמן מבוסס על בסיס 12 וזה יהיה יותר מדויק.
          אבל לא נרד לקטנות.
          
          הזמן הוא אשליה של המרחב הפיזי.
          מימד כלשהו שנועד לחדד את ההגבלה והמוגבלות שיש לאדם.
          בנוסף ליתר המימדים -
          קופסה קטנה שנועדה לחדד את חוסר אינסופיותו של האדם.
          
          לכן כל מה שכתבת על עניין הזמן חסר משמעות (לעניות דעתי ובאופן ענייני בלבד).
          
          לגבי עניין הכוונה -
          האדם נדרש לכוונה, אם אין כוונה - איך תתעורר הנשמה?
          איך תעלה מעל קליפת המציאות, מעל קליפת הזמן ותממש את נצחיותה?
          
          ולעניין המטרה והכוונה:
          עצם החיות היא המטרה, היא הכוונה.
          לפחות מבחינת הפשט.
          מבחינת הרמז - יש תיקון לעבור.
          מבחינת הדרש - יש לקח ללמוד.
          מבחינת הסוד - זה נשאר אצל בורא עולם.
          "...ונעלמת מאוד..." - לא אומר שאיננה או אינה קיימת - אלא נעלמת מעינינו - איננו מסוגלים לתפוש אותה לא בחושינו, לא במוחנו ולא בידיעתנו - בטח לא במצבנו הנוכחי הפיזי, המוגבל - גם על ידי הזמן.
          
          מכאן שלאדם יש כוונה, גם אם לא יודע להביע אותה באמצעים מילוליים ולאור זה יש גם שליטה מסוימת על הדברים...
          העולם הוא לא כאוס, הוא לא חסר שליטה, הוא לא חסר סדר...
          גם אם למראית עין כך נדמה.
          
          ולכך כיוונתי בין היתר.
          הזמן, הדרך שאדם עובר - הם ייחודיים לו - לאופיו ומושפעים ממנו ומכוונתו...
          
          תודה לך על עמדתך :)
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.