פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 195 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנה ו-9 חודשים פאזל דלתות ומילים Rasta
אתמול בערב המשכנו את הפאזל שקנינו, ג'ולין ואני, עוד בספטמבר.
"שיהיה לנו מה לעשות בימים הקרים."
ג'ולין ישבה על כיסא בחדר האורחים ואני על הספה בסלון. פאזל כמו זה דורש אסטרטגית עבודה יעילה ופשוטה. אבל הוא בעיקר דורש סבלנות. לא בטוח מה גרם לי לחשוב שתהיה לי הסבלנות הנדרשת לצורך פעילות שכזו בסדר גודל כזה. מהר מאד התייאשתי בעוד שג'ולין, שכבר הרכיבה מרבית מהמסגרת לבד לילה קודם בזמן שהייתי בבר, מסופקת ומאותגרת וללא צל של ספק נהנית. ברקע שודר ספיישל חדש של ג'רי סיינפלד בנטפליקס. הוא חזר למועדון הסטנדאפ הראשון, המקום בוא התחילה הקריירה שלו בניו יורק בשנת 1976, והוא כאן להתרפק יחד איתנו על עולם שעבר ונדמה שמעולם לא היה, לבדר אותנו וגם קצת להתלונן. על מה יש לג'רי להתלונן? על בני אדם כמובן. על עתיד האנושות במילים אחרות. על הכיוון אליו נושבת הרוח והגלגל שלא מפסיק להסתובב. היה מצחיק מאד. אחריו צפינו בשאפל שהיה נהדר כמו תמיד. לא יצאתי לכתוב בלילה. הבוקר התעוררתי ואחרי התארגנות זריזה יצאתי אל הבר. המשכתי לבית הקפה במונטיפיורי וקניתי שתי כוסות קפה. אחת בשביל דודו שהיה כבר ב"גליק", בר נוסף במשפחה של דודו מעבר לכביש, שעובר שיפוצים ועתיד להפוך למעדניה וחנות יין.
"על כמה מדרגות אנחנו מדברים?" שאל אחד צנום בטרנינג אפור וחולצת טי צמודה בטון גבוה וגאה,
"11 מדרגות, 17 סנטימטר כל אחת."
"הקפה שלך." אמרתי ודודו נראה לא מרוצה,
"סוכר?"
"בפנים."
"תיסלם."
החיים קלים קצת יותר כשיש סכין ביד. כמו שיר הספריה בארתור, זוכרים? חתכתי את סרט הדבק המשמש קו הגנה נוסף למקרה והקרטון נקרע. לאחר מכן שטחתי אותם, קשרתי אותם, ולקחתי אותם איתי אל כלוב הקרטונים שלנו שנמצא מאחורי המטבח. יצאתי מהבר. דלת ראשונה. פניתי שמאלה וצעדתי בדיוק תשעה צעדים עד דלת בר היין. הנחתי את הקרטונים על הספסל ופתחתי את דלת מספר שתיים. לקחתי את הקרטונים ונכנסתי עד המטבח שם חיכה לי משהו לפני הדלת, מכשול אם תרצו, טיפלתי במכשול ופתחתי את הדלת רק כדי לגלות עוד דלת.
"לעזאזל עם כל הדלתות האלה!" קראתי בקול ומיד חשבתי על ג'ולין ואיך היא בטוח היתה מגיבה אחרת ואומרת משהו כמו "דלתות הן דבר מרגש." היא באמת אמרה את זה מאוחר יותר כשחזרתי הביתה וסיפרתי לה על הדלתות. "ואיך תעבור ממקום למקום בלי דלתות?" היא שואלת אותי. היום בבוקר זה היכה בי. יכולתי לחסוך מעצמי את כל הדלתות וללכת מסביב…
יעקב קפץ לבקר, הוא אחראי על כל עניין החשמל בשיפוץ של המקום החדש. "אנחנו דור של עצלנים." אני אומר לו. אנחנו לא בהכרח רוצים כסף, אבל אנחנו צריכים אותו אז אנחנו חושבים איך להשיג כסף בלי לעשות שום דבר, חלק מאיתנו מצליחים, אחרים כמוני לא מנסים, הרוב נאלץ לאכול זין גדול. "אתה לא עצלן." הוא אומר לי, "ראיתי אותך עובד." אני עצלן. עצלן גדול. אבל אני גם צריך להישאר בעשיה אחרת אני שוקע למקומות אפלים. זה קונפליקט כזה שקיים, לא בא לך לעשות כלום אבל אתה חייב לעשות משהו.
הגודל כן קובע, אגב. קובע דברים חשובים. אבל לא באחד שנדמה לכם. באחד שנדמה לכם הרבה יותר פשוט, כל שצריך זה להקשיב להיות נוכח ולרצות לעשות טוב, אני למשל אוהב כשג'ולין גומרת. לילה קודם גמרה במשך שתי דקות, "שמת לב?" היא שואלת אותי, "בוודאי." אני אומר, "האגן שלך עולה בכל פעם, הגוף מתקפל, זה יפהפה."
מאחורי הבר גודל זה עניין קריטי, או במטבח למשל, אין דבר שג'ולין רוצה יותר ממטבח גדול. בבר גדול, לא מדי, אבל מספיק, ובעיקר מעוצב נכון ומתאים להכנת קוקטיילים, אין גבול לדברים שאפשר לעשות. לא בדודו בר. בינתיים אני משתמש בפלטפורמה על מנת להשתפר ולחדד את כישוריי כברמן ואיש מקצוע.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
