מספרת הסבתא לנכד
שיושב עם זקפה למולה
ומקשיב לה בלי תזוזה
אחרי שמאונן אותו תפסה
כן לכושי ההוא יש גדול משלך
אבל נכדי ההיסטוריה מוכיחה
שבסוף האיכות חשובה
כן הכושי יכול כבר ללכת
גם אם הכוסית אותו מחבקת
ואליו עוד נמשכת
זה לא ענייננו בכלל
החופש בארצנו לכל ניתן
כן נכדי היא אומרת בגאווה
לא עם הטורייה אביך אותך עשה
והמדינה לא נולדה מהאדמה
והנכד שומע אך משתוקק
להבין מתי מה ואיך
אם הכושי עכשיו יסתלק
מי אותי להעמיד צאצאים ילמד?
אך הסבתא אותו מרגיעה
עם מותי לא תיגמר המלאכה
והנכד מנגב הדמעה
ושואל בשביל מה הקמנו המדינה
אם אנחנו לא עושים בעצמנו את המלאכה
אם הכושי עשה את שלו
אז הכוסית עכשיו היא בשבילו
מסמיקה הסבתא ואומרת
אמנם היו פה גברים גדולים
למרות שהאנשים רק את בן גוריון זוכרים
וסיפורי סבתא על אותה תקופה מספרים
כן הכושי עשה פה גדולות
ולך הנכד יש ממנו הרבה מה ללמוד
כי בתקופה שלנו לא על הכוח ניתן לבנות
אלא על אהבה והבנה בין הבריות…
ועיני הנכד בוהקות
סבתא ספרי עוד
איך היו אז הבחורות
האם הן היו נותנות?
אוי סבתא גונחת בצער
אם לסבא זאת היית אומר
עליך היה מיד גומר...
אך הנכד לא מרפה לשנייה
ויש לו עוד שאלה
האם הייתם כאלה שמרנים
או מופקרות כמו שאומרים
וסבתא עונה:
אמנם לא הפקרנו שמירה
אבל ביננו הייתה והייתה חדירה
רבותי היסטוריה חוזרת
ותמיד מצטיירת אחרת
פעם סרעפן היה כה מדליק
היום פחות מכוסית זה לא מספיק
האמת שלא עם טוריות
הנשים את הגבר היו מספקות...
והנכד נבוך לא מעט
מאיפה הסבתא את המילה כוסית יודעת...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
