הוא אמר: "כמה שיותר נייר, התחת יותר נקי."
"זה לא נכון." אני אומר… "נייר לא מנקה את התחת."
זו פריבילגיה שיש לי ככותב, אני יכול לצטט כל משפט ששמעתי. אני חושב שהוא דיבר על כסף. כמה שיותר כסף התחת שלך נקי יותר, אחד למשל יכול להרשות לעצמו אסלה יפנית ובידה, אבל גם זה נתון לויכוח.
היום אכלתי קערת קורנפלקס לארוחת בוקר ושתי קערות דייסת סולת עם חמאה שום ופטרוזיליה לארוחת ערב. אלו הדברים שהיו בדירה. הכסף נגמר. עבודה עדיין אין. אני שוב פעם בבר, הפעם באתי לבקר את ג'ורדי שעובד בבר היין. יואל בבר השני והוא נראה תשוש.
"אני עייף…" הוא אומר ומתיישב על הספסל מצית סיגריה.
"אני לא… אבל זה בגלל שבשבועות האחרונים אני לא חלק מהמירוץ." הוא הביט בי וגיחך בהסכמה.
"כן…"
ג'ולין עדיין בקפריסין ואני מרחף כבר כמה שבועות. עלה נידף ברוח. עפיפון בלי חוט. זה משחרר אבל גם מדכא, ובכלל לא מעייף. אני דווקא אוהב לא לעשות כלום. יש די מטפיסיקה בעולם בלא לחשוב כלום. לחשוב על כל הדברים האלה באמת כמו להוריד את הוילון על חלוני. לפני שטסה הסתובבתי בדירה ואני קורא בעמידה מהספר של פסואה ואני נרגש ומדוכא באותה נשימה. ג'ולין בחדר האורחים והיא עסוקה בלארוז לכבוד קפריסין. "הספר הזה!!" אני קורא אליה, "הספר הזה מלא בכל אותם הגיגים לעוסים, שלא זרים לאף לא אחד ואחת, עליהם אני חושב יום יום באופן אובססיבי, והוא פשוט כתב אותם. אני רציתי לכתוב אותם..."
הספר הוא כל מי שאני, ואולי גם הפוטנציאל שבי, כל אותן מחשבות שצריכות, מסיבה מסוימת, לקבל צורה וחיים, לצאת אל העולם, להשתחרר, אולי לפגוש באחרות. איך הוא ידע? מתי ביקר בראשי? בתודעתי? בחדרים החשוכים ביותר במסדרונות החשוכים ביותר. הוא בטח גם הגיע לחדרים שטרם חקרתי. ג'ולין מביטה בי והיא מחייכת את החיוך שלה והוא מפיח בי חיים ומעורר בי חשקים ורגשות עזים, המבט שלה כמו מבקש ממני לא לדאוג.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
