אברהם היקר,
לשון מגל רומזת על מ(ע)גל וגם על גילוי
וענין העקדה הנרמז כאן ראוי לפיתוח ולהסברה.
הרי לא מדובר כאן בחזיון פלאסטי של מעשה, וגם לא מדובר כאן על "משפחה" ובוודאי לא על "אב" ו"בן", אלא על מערכת ההכרה האנושית.
"אב" הוא שם הכולל ל"סיבה" ו"בן" לתוצאה, והקשר בניהם הם קווי, או תכליתי a הוא הסיבה ל-b (בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד).
במעשה העקדה יש ביטול של חשיבה קווית לינארית, שהיא תלויית זמן ומקום, ויש הודאה בכך שאין קודם ונמשך,כלומר אין זמן, ובכך שדווקא אברהם אינו ה"אב" או הסיבה, להולדת ה"בן" הצחוק והשמחה. כי הצחוק כמו השמחה אינם תולדה של מחשבה לינארית קווית, או תכליתית. צחוק ושמחה הם בטוי לעליה כמו שאנו אומרים, "העלה חיוך על פניו" וחשיבה לינארית תכלית היא ענין מכאני, כמו גרביטציה, היא חוק נתון. דווקא העקדה נועדה לעקור מן השורש את המחשבה או את האשליה שאנו יכולים להבין או לתפוס משהו מהנס הכביר הזה שנקרא חיים, כי איננו יכולים לתפוס אותו, וברגע שאברהם מוכן להקריב את התפישה הלינארית, הרי שהוא אינו "אב" או הגורם, ויצחק או הצחוק אינו ה"בן", וגם אין זמן (המקשר בין סיבה ותוצאה) ושרה הולכת לעולמה.
הנה קישור לשיחה שהכנתי באנגלית על הנושא
https://youtu.be/X8WtEwvxiTs?si=-ccOlKLFvrnQl1WX
כל טוב
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
