השורש ע.ר.ג, ביחס לאיל הוא בפירוש הפשטני כמיהה, כיסופים, ערגה ועוד.
אולם זה רק לדברי פרשנים בעת האחרונה. (ביאליק למשל)
ואכן מפרשים קדמונים כמו רש"י והמלבי"ם, מפרשים שזה קול האיל בסוג של תפילה/זעקה להימצאות מים.
יש אומרים שהאיל "חופר חפירות" בסמיכות לאפיקים שֶׁיָּבְשׁוּ ותוך כדי הוא משמיע את הקול הזה כתפילה.
ומכאן ההקבלה של דוד המלך בתהילים: יש שיאמרו שזו ערגה/תפילה של דוד המלך לקב"ה
"כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל *אֲפִיקֵי מָיִם* כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים.
נכון ש"עורג" אצל האיל, הוא השמעת הקול שלו בדומה לקולות של בעלי חיים שונים. כפי שהזכרת.
אולם בשל הקשר של *אפיקי מים* שהאיל זקוק מאוד למים (מטעמים שונים), נראה היה שזה סוג של "געגוע".
לסיכום אני בהחלט מסכים אתך שזה קול האיל ולא בהכרח כיסופים כמילה נרדפת.
נ.ב. גם ח"נ ביאליק מביא את "ערגה" כמילה מתחדשת ל*כיסופים* וסומך על הפסוק שהבאתי לעיל.
את לא מטריחה אותי כלל
מועדים לשמחה
דרך אגב, אם טרם הספקת לקרוא, נזכרתי בשיר/פיוט שנקרא "שיר הכבוד"
שבני עדות אשכנז אומרים אחרי תפילת מוסף של שבת
הנה הבית הראשון: אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרוֹג. כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי *תַעֲרוֹג*:
הפיוט עצמו מיוחס לרבי יהודה החסיד
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
