המעבר בין החיצוניות של פני העיר, לפנימיות של התורה - נפלא.
"עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה *נֶהְפָּכֶת*"
עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם נותרו לתקן ולהגיע לנינוה.
ביום ראשון, אנו הספרדים, מתחילים סליחות שמתמשכות על להפטרת "יונה" ביום הכיפורים ונינוה *נהפכת* לטוב, בשל הצום והתשובה.
יפה שראיתם יד רוחמת ואת ננוה.
כל אחד רואה בוינה משהו אחר.
אני משום מה ראיתי כובעים בכל
פעם שהסתכלתי למעלה.
כל צריח או כיפה של מסגד היו פשוט
נראים ככובעים מצחיקים.
היה גם את פינוקיו, וצ'רלי צ'אפלין.
ואפילו תרבושים באדום.