לֹא יָכוֹל לְדַמְיֵן עוֹלָם בִּלְעָדֶיךָ.
אֲנִי יָכוֹל: אֲנַחְנוּ נִצְחַק
מִבְּדִיחָה גְּרוּעָה, אוֹ נַעֲשֶׂה כֵּלִים,
וְהָעוֹלָם יִהְיֶה בִּלְעָדֶיךָ,
וְנִרְאֶה מוֹנְדִּיָּאל, וְיִהְיוּ לָנוּ נְכָדִים, וְנַגִּיד
אֵיזֶה מָמִי, אֵיזֶה מָמִי זֶה, זֶה
עוֹלָם בִּלְעָדֶיךָ,
וְהַזִּכָּרוֹן יִתְנַשֵּׁף בְּאָזְנֵינוּ תָּמִיד וַאֲנַחְנוּ
נַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא שׁוֹמְעִים.
זֶה לֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁהוֹלְכִים אִתּוֹ לָרוֹפֵא.
אוֹ נָעִיף מַבָּט בַּשָּׁעוֹן וְנַגִּיד: מָה?
מָה הַשָּׁעָה? אֵיךְ, אֵיךְ שֶׁהַזְּמַן רָץ,
אֵיךְ שֶׁהַזְּמַן רָץ אֶל הָרֶגַע שֶׁבּוֹ
גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲזֹב
אֶת הָעוֹלָם בִּלְעָדֶיךָ.
יֵשׁ לִי חֲלוֹם קָבוּעַ: אַתָּה וַאֲנִי
רוֹכְבִים עַל זוּג סוּסִים אֲצִילִים בִּרְחוֹב סַן-דֵּנִי,
שְׁנֵי אַבִּירִים מֵהָאַגָּדוֹת בְּתוֹךְ הַסְּחִי.
אַתָּה צוֹחֵק וְאוֹמֵר לִי: אָחִי,
מִכָּל דָּבָר אַתָּה עוֹשֶׂה עִנְיָן.
מִכָּל דָּבָר אַתָּה עוֹשֶׂה עִנְיָן.
אַף פַּעַם לֹא הָיִינוּ צְעִירִים, אַתָּה יוֹדֵעַ.
עַד כָּאן הַחֲלוֹם, וּבַאֲשֶׁר לַמְּצִיאוּת
שֶׁתֵּלֵךְ לְהִזְדַּיֵּן הַמְּצִיאוּת
"עד כאן", עמוס נוי
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
