פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 184 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-3 חודשים המדדה מהשדרה Rasta
הוא מדדה בשדרה, למעלה למטה, אבל תמיד למטה. הרגליים שלו נפוחות, מוגלתיות, אדומות וחולות.
פסקול הבוקר התחיל והסימפוניה יפה מתמיד. סיימתי משמרת. סגרתי את דלת הבר ב 5 והתחלתי בצעידה לכיוון הדירה. 150 מטר מפרידים בין הדירה אל הבר. בדרך החלטתי ללכת לים. כשרגליי דרכו על החול, בפעם הראשונה מזה חודשים, נזכרתי כמה אני אוהב את התחושה, את הקרירות. ״קררררר״ קראתי בקול ואני מופתע, צחקתי עם עצמי וכבר שמחתי על ההחלטה הספונטנית. כדאי לנצל את המיקום האסטרטגי של הדירה, זה פשע אם לא. שלושה חודשים הם פרק זמן מכובד להנות מהים שכל כך קרוב אליי. הוא כל כך יפה, הים. עצום, רחב, והוא פשוט מהפנט. אני יכול להביט בו שעות, לשבת ולהביט בו ולהיות מוקסם כל פעם מחדש. להביט להיסחף ולחלום. צעדתי על החול הנעים והתקרבתי אל הנקודה בה הים נושק לאדמה ואז בורח ממנה, אבל רק לכמה רגעים, עד שחוזר שוב ונושק לה פעם נוספת. מן משחק שכזה, בין ילד וילדה. התקרבתי והמים הקרים שטפו את רגליי והתחושות לא פחות נעימות מאורגזמה, בגלל היותי ממין זכר אומר שהתחושות טובות אף יותר. ככל שמתבגרים מבינים שיש דברים שמרגישים טוב יותר, כמו למשל MDMA, או אוכל של אמא. גבר הוא מכונה פשוטה וחיה פשוטה עוד יותר, וה17 שניות אורגזמה שלנו לא שוות את כל הטררם וכאב הראש הכרוכים בלהכיר אשה. באופן כללי בני אדם הם כאב ראש אחד גדול. נשים, שלא תבינו אותי לא נכון, כן, אני מדבר אליכן עכשיו, גברים לא מעניינים אותי, אני תמיד מדבר אליכן, עליכן, אתן מרתקות אותי, כמעט כמו שחמט, אני אוהב אתכן, אבל במידה. כמו כל דבר בחיים. איזון זה קונספט חשוב, כזה שהתחלתי ליישם רק השנה. צעדתי על החול הקר, שטפתי את רגליי ונהניתי מהבריזה הנעימה. לעמוד קרוב אל הכחול הגדול זו חוויה בפני עצמה, רק לעמוד ולהביט ולהיות נוכח. הגייז חוגגים שוב פעם. לא ברור למה אבל הם חוגגים כל הזמן, שם בקהילה תמיד יש סיבה למסיבה, גם היום. ״ הם אוהבים ליהנות״ אומר לי עדו ואני צוחק, ״וואלה?״ ואת הציניות שבשאלה שלי קשה לפספס. ״כי מי מאיתנו לא?״ זוכרים איזון? הגייז לא מכירים את הרעיון. אני אוהב סמים, וגלידת בן אנד ג'ריס, וגם לישון ושחמט… כבר היו ימים בהם לא אכלתי, שיחקתי מהבוקר עד שעצמתי עיניים, לילה אחד שיחקתי עד 5 וחצי בבוקר, ואני מדבר על איזון… מידה היא עניין חשוב, אבל אני רק בן אדם. הבחורה האדמונית ביקשה ממני צ'ייסרים, ״על החשבון של פאנקר. אתה יודע למה?״ היא ניצחה אותו, המפסיד מזמין, זה רק ראוי. ״אני תחרותית נורא, ואני טובה.״ אמרה אדומת השיער ואני חייכתי, חייכתי כי אני מבין אותה, מזדהה. אני כזה. יש בי יהירות, אני מודע אליה, אבל היא מוקצבת אך ורק לאותם דברים בהם אני טוב, אלו בדרך כלל הדברים בהם אני משקיע עד הסוף, מתוך צורך אמיתי לדבוק בתחום ורצון להשתפר. ״אני תכף בא לשבור לך את האגו״ אמרתי לאדומת השיער ואני מוזג 20 מיליליטר של ייגר ו20 אחרים של קפטן מורגן. הם שתו לחיים והמשיכו למשחק הבא, ״אתה מוזמן לבוא לפתוח אותי״ אמרה ונעלמה אל החלל הפנימי, ״הצעה מפתה״ קראתי בקול וחן שישבה על הבר צחקה ואני חשבתי על הבחור המדדה מהשדרה ועל כמה בלתי נראה הוא. הוא בסהכ רצה מצת, ומי אני שימנע ממנו את המעט שעוד נשאר לו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
