פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 773 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-4 חודשים סייג' (ל"ת)
-
לפני שנתיים ו-4 חודשים אני מניחה שהתעייפת גם מעצות אז הנה, יש לי עוד אחת בשבילך :) פואנטה℗
סעי לבית השנטי בתל אביב, דברי עם החבר'ה שם, אולי אפילו תתנדבי
זאת חוויה מרפאת וגם נותנת פרופורציות.
בזמנו ישבתי איתם שעות ליד הדולפינריום, הם נראו כמו הומלסים אמיתיים (בטח היום לבושים במותגים), ואפילו לא דיברנו יותר מדי.
סתם להסתכל על הגלים בלי לחשוב או לנתח. סתם לנשום. נסי את זה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-4 חודשים פואנטה, תודה על העצה. סייג'
שמחה בשבילך שהייתה לך חוויה טובה שם.
אני כמובן לא אנסה כי אני לא מתחברת לרעיון בכלל, אני אפילו לא מתה על הים, אבל אני מבינה את המשיכה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-4 חודשים לגיטימי לגמרי אבל נראה לי שבסוף פואנטה℗
תצטרכי כן להתחבר לרעיון כלשהו שכולל אינטראקציה עם אנשים אחרים (משהו אמיתי, פנים מול פנים, לא דרך המקלדת)
אלא אם כן תגיעי למסקנה שלחיות בתוך הראש של עצמך זה עדיף על כל אלטרנטיבה, או לפחות היתרונות של הקונספט הזה עולים על החסרונות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-4 חודשים לא יודעת, כרגע אין לי אישיו עם העניין. סייג'
ובכל מקרה העניין הוא לא סתם אינטראקציה עם אנשים, אלא קשרים עם אנשים שאני מחבבת וטוב לי איתם.
דרך מקלדת אין לי שום דבר עם אף אחד, ואם כן אז רק זמני ובעיקר לשם משהו מסוים שיש לו תאריך תפוגה.
ואני חושבת שכך או כך אנשים חיים בראש של עצמם, לא משנה באיזו סביבה הם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-4 חודשים ויש לך קשרים כאלה? פואנטה℗ (ל"ת)
-
לפני שנתיים ו-4 חודשים מן הסתם שלא. אחרת לא הייתי כותבת את כל זה. סייג'
התגובה הראשונה שלי לשאלה שלך הייתה פשוט לענות לך: "לא. מה אני אגיד, קשה להסתדר איתי."
התגובה השנייה הייתה: "למה זה עניינך?"
התגובה השלישית הייתה: "למה זאת השאלה שאת שואלת?"
אבל אני אוהבת לענות קודם, ורק אחר כך לשאול שאלות.
כי אצלנו נוטים לחשוב שאנשים עונים על שאלה בשאלה רק כשהם מנסים להתחמק מלתת תשובה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-4 חודשים כן, לא קל. פואנטה℗
אני שואלת כי יצא לי לקרוא חלק מהדברים שאת כותבת, ובסיכום חופשי זה הולך ככה:
אני לא מסתדרת עם אנשים.
אני לא צריכה אף אחד.
אנשים לא מבינים אותי.
אני רוצה שיעזבו אותי בשקט.
אני עושה מה שאני אוהבת
אני קוראת עשרות עמודים ביום
אני כותבת כתיבה טיפולית
אני קוראת ספרי עזרה עצמית
אני יודעת הכי טוב מכולם מה טוב לי
המוטיב הדומיננטי כאן הוא "אני אני אני" (ולכן אמרתי שאת חיה בראש של עצמך)
המוטיב הנוסף – את עושה מה שאת רוצה ומה שאת אוהבת.
עושה רושם שהחיים שלך תותים.
אז איפה הבעיה?
למה המצב מחמיר?
למה את לא יודעת מה לעשות?
למה את מתגוננת?
למה את מתרצת?
הרבה שאלות. התשובות אצלך, את רק צריכה למצוא אותן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-4 חודשים מעולה. סייג'
עכשיו כשאת מדברת לעניין אני מרגישה הרבה יותר בנוח.
כמובן שהתשובות אצלי, הן בדברים שאני לא כותבת כאן.
עושה רושם שהחיים שלי תותים... ובכן, אז זה העניין.
החיים שלי כשאני מסתכלת רק על עצמי, אכן קלים, אבל אני לא מסתכלת רק על עצמי.
יש לי קושי שנמצא מחוץ לעצמי שלי, שמשפיע על המצב הנפשי שלי, וכל מה שאני מנסה לעשות זה ללמוד איך לא לתת למה שקורה סביבי לזעזע אותי.
והנה הסבר ללמה אני לא כותבת את הסיבות לקשיים שיש לי עם עצמי, כי הן סיבות שנוגעות לאנשים אחרים.
אז הנה גם הסבר למה אני לא מסתדרת עם אנשים ורוצה שהם יעזבו אותי בשקט, הם הופכים את החיים שלי ליותר קשים נפשית.
וכבר לא כזה אכפת לי שאנשים לא מבינים אותי, רגשית זה לא מפריע לי.
כן אני עושה את מה שאני רוצה ואני אוהבת...
אבל בסדר, תתעלמי מכך שלכל דבר יש מחיר, ושלא בדיוק תמכו בי בלחיות ככה.
לחיות בראש של עצמי... שוב, אני חושבת שכולם חיים בראש של עצמם, אז אני לא באמת רואה בעיה כאן.
מה גם שאם אני רוצה לפתור בעיות שנמצאות בי, מן הסתם שאני צריכה להסתכל פנימה ולא החוצה.
אה, ודרך אגב, כשאני כותבת "כתיבה טיפולית", הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לדבר על הדברים שכתבתי שם.
זה סוג של גבול עבורי.
כי אני צריכה לכתוב את זה כדי להרגיש יותר טוב וכי זאת הדרך שמצאתי באמת להתמודד עם מה שאני מרגישה, ואלו דברים שלא הייתי כותבת בחיים אם לא הייתי מרגישה חופשיה להגיד הכול מבלי להסביר.
כי ההסברים נחוצים רק כשאני מדברת עם מישהו שלא מבין, ושלא יודע את הרקע לעניין, ואני צריכה מישהו כזה שכן יודע... אז אני משתמשת בעצמי כי לפעמים אפילו אני לא באמת מבינה למה אני מרגישה את מה שאני מרגישה.
ומכיוון שזה עובד ובאמת גורם לי להרגיש טוב יותר, אני לא חושבת שיש בעיה עם זה.
אבל אם זה לא היה עובד הפעם, ולא עוזר לי, והייתי צריכה להתמודד עם השאלות שלך...
זה היה יכול להיות נורא מעייף, ומיותר עבורי.
אולי את צריכה לשאול את עצמך למה החלטת לדבר עם מישהי, שבדיוק כתבה קטע על כך שלא בא לה לדבר עם אנשים.
כי כולם מדברים כמוך.
מתוך המקום של אי הבנה, ותסבירי לי.
למה אני צריכה להסביר לך?
כי את חושבת שזה יכול לעזור לי אם את תביני אותי?
כי את רוצה להגיד משהו על מה שאני מרגישה בחיים האישיים שלי?
את לא צריכה להבין אותי.
ככה אני חושבת היום, אנשים לא צריכים להבין אותי, ואני לא רוצה את זה מהם, אני רק רוצה להרגיש בנוח להיות עצמי.
ולהרגיש בנוח זה גם ליהנות איתם, ואני לא נהניתי איתם, ואת יכולה להגיד שזה עניין אחר שצריך לבדוק אותו...
אבל זה לא, כבר עניתי על הדברים האלה - אני לא מזדהה עם אנשים.
אני לא צריכה שאנשים ישנו אותי, אני לא צריכה שאנשים יבינו אותי, אני לא צריכה שיחות כאלה עם אנשים שאני לא מכירה ולעולם לא אכיר כי אני משום מה לא מתעניינת באנשים...
והתשובות לשאלות שלך בקצרה:
איפה הבעיה? - בדברים שאני לא כותבת עליהם.
למה המצב מחמיר? - המצב לא מחמיר, בבריאות נפש יש ימים טובים ויש ימים פחות טובים, וכמו שאמרתי - הכתיבה הטיפולית עזרה לי מאוד.
למה את לא יודעת מה לעשות? - כי אני לא יודעת. כי ניסיתי לחשוב את דרכי לאיזושהי תשובה וזה לא עבד, אבל אני מקווה שאני אבין את זה בסופו של דבר.
למה את מתגוננת? - אם הרגשת התגוננות, זה כי כמו שציינתי, הכתיבה הטיפולית היא קו אדום עבורי.
למה את מתרצת? - ובכן, זה בהחלט גורם לי לגלגל עיניים. בן אדם עונה לאנשים בכנות והם אומרים שהוא מתרץ, משמע בעיניהם הוא לא באמת רוצה לפתור בעיות ולהשתפר אלא רק להתבכיין.
ואני הרבה דברים, אבל בכיינית אני לא.
עכשיו כשנתתי מה שאת רוצה ממני, שבאמת אין לי מושג מה זה אבל נתתי לך את תשובתי הכנה, אני מקווה שתקחי צעד אחורה ותיתני לי להתמודד עם החיים שלי בשלווה.
כי בכנות, אין לי בעיה להסביר, אבל זה מעייף ולא הכרחי לי, ואני צריכה את הכוחות הנפשיים שלי לדברים אחרים, וכן גם לאנשים אחרים.
ואם הייתי סומכת עלייך להבין את כל הדברים האלה לבד, לא הייתי אומרת אותם ישירות מחשש שאולי תפרשי את זה כ-"לכי לעזאזל!"
זה לא העניין.
פשוט אין לי צורך בזה, ואני לא אוהבת שאנשים מפקחים עליי, כי תאמיני לי שיש לי מספיק אנשים בחיי שמפקחים עליי.
אני לא יודעת איך אנשים יכולים לעזור לי, כי אני לא יודעת מה אני רוצה מאנשים כשאני צריכה עזרה.
רוב הזמן, אני רק רוצה שיעזבו אותי במנוחה ויניחו לי לפענח את השיט שלי בעצמי.
שלא יכריחו אותי להיות נחמדה כשלא מתחשק לי.
מה גם שברור לי שאני צריכה לשחק אותה שלווה ורגועה אחרת אנשים יחשבו שהם לחצו לי על נקודה רגישה או משהו.
במקרה שלך, זאת לא נקודה רגישה, אלא פשוט עיתוי גרוע, כי אתמול היה לי כוח, אבל עכשיו אני מרגישה שאני צריכה עוד כתיבה טיפולית.
אני חושבת שאנשים אחרים פשוט מרוקנים את הכוס שלי נורא מהר, ובגלל זה כשאני מרגישה רע, אני צריכה שישמרו מרחק, כי אני צריכה את כל האנרגיה שלי ללעבוד על עצמי ולשפר את זה.
זה עובד, אם זה לא היה עובד לא הייתי עושה את זה עדיין.
בכל אופן...
מקווה שלא גרמתי לך להרגיש שהשאלות שלך לא רצויות, זה לא העניין, זה פשוט לא בדיוק במקום בעיניי.
אבל אני אשמח שתסבירי למה חשבת שכן, כי אני יודעת על עצמי שלפעמים אני חייבת ללחוץ על אנשים דווקא כשזה הדבר האחרון שהם מבקשים ממני, כי אני חושבת שזה יעזור להם.
את רואה?
עכשיו במקום לחשוב על עצמי אני חושבת עלייך.
זה למה אני כל הזמן "אני אני אני", כי אני מאבדת את עצמי בקלות, והכתיבה מבחינתי היא המקום להתפקס על עצמי.
לא אכפת לי לדבר עם אנשים, אבל רק אחד בכל פעם.
כי אני כן מדברת עם אנשים, ואני כן חושבת על אנשים אחרים, אבל כשאני כותבת... זה המקום השקט שלי.
זה המקום שבו אני לא צריכה להתחבר לאף אחד, ואני לא צריכה להרגיש אשמה על כך שאני לא רוצה או לא יודעת איך.
אם יכולתי להגיד את כל מה שאמרתי לך ולא להרגיש אשמה או שאני דוחה אנשים, או שאני פשוט לא נחמדה אליהם כי אני על מכל ריק - אולי לא הייתי כותבת כל הזמן על כך שאני רוצה שיעזבו אותי בשקט.
כי אני חייבת להיות כנה, בעיקר עם עצמי ואחר כך עם אחרים, ולפעמים כנות זה מתיש.
היום זה מתיש.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-4 חודשים אכן מתיש. פואנטה℗
מאחר וזה אתר ציבורי, קחי בחשבון שמדי פעם אנשים זרים עלולים להגיב לך שלא לעניין, לשאול אותך שאלות, "לדרוש" הסברים (בחיי שלא דרשתי שום הסברים אבל נניח) ולהפריע את שלוותך. זה מבאס.
עכשיו, אחרי שהבנתי שיש אזהרת 'אל תגיבו לי, זה הדבר האחרון שאני רוצה', אני לא אגיב יותר.
מאחלת לך הצלחה, שקט נפשי ושלווה.
שאי ברכה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-4 חודשים פואנטה סייג'
לא זכור לי שכתבתי משהו על כך שאת דורשת הסברים.
כן שאלת שאלות, וזה לא עניין של להפריע את שלוותי, פשוט נראה לי מוזר שמצד אחד קראת פה ושם דברים שכתבתי, מצד שני נראה שאין לך מושג עם מי את מדברת.
ולא אזהרתי לא להגיב לי, הסברתי למה אני הרבה יותר במצב הגנתי כשמגיבים לי על קטע שהוא ספציפית "כתיבה טיפולית".
ולא אמרתי שאת מגיבה לא לעניין, אמרתי שיש לך עיתוי גרוע.
ואני יודעת טוב מאוד שזה אתר ציבורי, ובכל זאת, כמו שלאנשים מותר להגיב לי מה שהם רוצים, גם לי מותר להגיב להם בחזרה איך שאני רוצה, זה רק הוגן לא?
הרי שאני לא מוכרת שום דבר, רק כותבת דברים ומשתפת מחשבות ורגשות, לכן מותר לי להגיב איך שמתחשק לי.
זה שאני מגיבה בצורה מסוימת, אולי עוינת אפילו, לא אומר שאני לא מבינה את זה שזה אתר ציבורי ושלכל אחד יש זכות להגיב.
אבל אני לא חייבת לגרום להם להרגיש בנוח להגיב...
מי שלא רוצה להתעסק איתי, שלא יתעסק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
