פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 888 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-5 חודשים מהתלה אינסופית - בלוג קריאה - פרק שלישי אודי
אני מול הספר מנסה להתרכז בפסקה ארוכה, הריכוז שלי רב ואף על פי כן אני לא מבין. אני מתקרב, פיזית, אל הטקסט אבל הוא נעלם לי, האותיות הפוכות. למה דפ"ו כתב פרק שלם באותיות הפוכות? אני מנסה שוב לקרוא, משמאל לימין, זה מונולוג של אינקדנזה. אבל איזה אינקדנזה? מי הדובר? קליק של הבנה דקה בראש שלי אבל אני יודע שזה מזויף, אני לא באמת מצליח להבין מה הולך פה. אני משליך את הספר בזעם אבל הוא כבד כל כך שהוא בקושי זז. דפ"ו ניצח אותי, אני מודה בלב כבד...אוורסט שלא הצלחתי לצלוח....
אז מהתלה אינסופית חדר לי גם לחלומות. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. מאז שחציתי את רף 180 העמודים הספר זורם יותר, קולח יותר והמיקומים השונים מתחילים להתמרכז לשלושה ברורים כך שגם ההנאה נמצאת בשפיץ של המסלול. אל שני המוקדים שתיארתי בפרקים הקודמים, אט"א (אקדמיית הטניס אנפילד), המרדף אחרי הקלטת הלוהטת של אונא"ן (ארגון המדינות הצפון אמריקאיות) וארגון הטרור הקוובקי רב"ג (הרוצחים בכיסאות גלגלים) הצטרף מוקד נוסף שחוטים פרומים שלו השתרכו פה ושם בתחילת הספר. זהו בית אנט, מרכז גמילה מסמים ואלכוהול שנמצא בסמוך לאט"א. מרכז הגמילה בית אנט הוא יקום שלם בזעיר אנפין ודרך היכרותו את הקורא הוא מהמקוריים שקראתי ובנוסף גם מגלה את התבנית שלתוכה נוצק הספר כולו, אבל על כך בהמשך.
פרק אחד הקשור לבית אנט הוא אוסף אמירות של מטופלי המקום למנהלת המוסד, או במילותיו הטרחניות/מגניבות להפליא של דפ"ו: תעתיקים נבחרים משעות-הקבלה-לממשק-עם-הדיירים של גב' פאטרישה מונטזיאן, אם. איי., CSAC מנהלת בפועל, בית השיקום ואלכוהול בית אנט (כך במקור), אנפילד, מסצ'וסטס, 13:00-15:00, יום רביעי, 4 בנובמבר - שנת דיפנד הלבשה תחתונה למבוגרים.
שתי אמירות:
"ממש סליחה על הפרעה. אני יכול לחזור. תהיתי אם יש אולי איזו תפילה מיוחדת בתוכנית למתי שאתה רוצה לתלות את עצמך"
"זה בגלל שמישהו א ח ר הפליץ זה למה אני כאן."
פרק היכרות נוסף על בית אנט הוא אוסף מסקנות-משפטי-תובנה-על-החיים-היקום-וכל-השאר של דיירי בית אנט, אוסף משפטים שרבים יזדהו איתם, למשל:
"שנשים מסוגלות להיות וולגריות לא פחות מגברים ביחס לתפקודים מיניים והפרשותיים."
"שלא משנה כמה חכם חשבת שאתה, למעשה אתה הרבה פחות חכם מזה."
"שרוב האנשים שמכורים לחומרים מכורים גם לחשיבה, כלומר יש להם יחסים כפייתיים ולא בריאים עם החשיבה שלהם."
"שאפשר ללמוד דברים יקרי ערך מאדם טיפש"
"שלעשות סקס עם מישהו שלא אכפת לך ממנו גורם לך להרגיש בודד יותר מאשר לא לעשות סקס מלכתחילה, אחר כך."
"שהקלישאה 'אני לא יודע מי אני' מתגלה למרבה הצער כיותר מקלישאה."
"שלנסות לרקוד כשאתה פיכח זה אופרה אחרת לגמרי"
"שפינים שחורים (ויש בזה בה בעת הקלה וגם מן אכזבה משונה) נוטים להיות בערך באותו גודל כמו פינים לבנים, באופן כללי."
קטעים רבים בפרק עוסקים בקעקועים, וכמקועקע לא פראייר (12 אם לא סופרים את הברית מילה) לא יכולתי שלא להיחנק מצחוק וגם קצת להרגיש לא בנוח.
אז מה קורה עם משפחת אינקדנזה. אורין המנותק בדר"כ מנהל קריירה משגשגת בקולג' כשחקן פוטבול מוצלח וזיין לא קטן. הוא מתאהב קשות ואף מצליח לנהל מערכת יחסים עם יבל"ת (יפה באופן שלא-ניתן לתיאור או בשמה המלא ג'ואל ואן דיין, בעלת נפש מסוכסכת, אובדנית), הוא מתקשר לאחיו הצעיר האל, שלומד באט"א, אחרי 4 שנים וחצי שלא דיברו ביניהם. סודות משפחתיים אפלים מתגלים בשיחה. האם גם ג'ימס האב (או כפי שהם מכנים אותו 'כבודו') ניהל רומן עם היבל"ת? היא עבדה אצלו כעוזרת במאי. עוד מסתבר בפרק שהאל הוא זה שמצא את אביו שראשו תחוב במיקרוגל. איך לעזאזל הוא הצליח להתאבד בצורה כזו היא אחת השאלות שעולה בשיחה ביניהם, למה הוא עשה את זה פחות עולה בשיחה אבל הסקתי מדבריהם שזה היה עניין של זמן. בכל מקרה סיפור ההתאבדות הזה, גם אם האל לא מוכן להודות מפורשות, די דפק לו את הראש. בנוסף אורין מספר משהו על אנשים בכיסאות גלגלים שעוקבים אחריו לאחרונה.
נחזור לבית אנט. שם דון גיינטלי, השודד השלומפר, הענק עם הראש המרובע, סיים בהצלחה את תכנית 12 הצעדים והוא בתפקיד מטפל. הפרק שעוסק בו מתמקד בהווה של חייו כמטפל עם פלשבקים לעבר.
פרק יפהפה כתוב כתסכית רדיו של הקריינית מאדאם פסיכוזה. מריו האח האמצעי מאזין לשידור. היא קוראת למעוותי הגוף להתאחד סביב שידוריה, הבנתי שגם פניה הושחתו להחריד עקב תאונה מצערת. ובכלל כל הספר שורץ נכים, מעוותי גוף, מקוטעים ובעלי פיגור. גם באט"א שחקניות הזוג המצטיינות הן תאומות סיאמיות שכמו צל מגיעות בדיוק מושלם לכל מקום במגרש.
אט"א: המצב שם לא טוב. טורניר מול תיכון מתחרה מסתיים בהפסדים צורבים, גם של האל המצטיין. זה קשור לסמים, לדכדוך מקומי ולאומי ולעוד כמה דברים.
אז על זה הספר (טל"ח, אחרי הכול אני רק בעמוד 288): דרמה משפחתית כל אמריקאית, מסופרת מבעד לקליידוסקופ שבור, החייה בעולם גרוטסקי שעוות על ידי התמכרות ושאיפה למצוינות.
התבנית: פרקטל. צורה המורכבת מצורות מוקטנות של עצמה שבתורן מורכבות מצורות מוקטנות של עצמן עד אינסוף. הצורה בינתיים היא קו פשוט שמורכב מקווים פשוטים מוקטנים. אבל זוהי מסקנה ראשונית, שינויים כנראה עוד יגיעו.
אפשר כבר להמליץ? כן וכן. זהו ספר מקורי, שנון, אינטליגנטי ביותר וגם מרגש.
מופתי? לא בטוח. אעדכן בסיום.
קצב הקריאה שלי הואט בשבוע האחרון. כאוס בעבודה בעקבות הכאוס במדינה קצת מרפה חשק קריאה, והקריאה שלי אף פעם לא אסקפיסטית לא משנה כמה אנסה. אבל אכנס ברבאק עם בוא חופשת הפסח הארוכה. לא אתן לזונות לנצח.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-5 חודשים שלושת הפוסטים מעולים (כאן לדמיין אימוג'י תודה). מיקה
-
לפני שנתיים ו-5 חודשים תודה רבה, מיקה (אימוג'י לב) אודי (ל"ת)
-
-
לפני שנתיים ו-5 חודשים מהנה מאד. כתוב יפה. שוער הלילה (ל"ת)
-
לפני שנתיים ו-5 חודשים תודה, שוער הלילה. אודי (ל"ת)
-
-
