פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 757 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-5 חודשים מהתלה אינסופית - בלוג קריאה - פרק ראשון אודי
הסתיים לו שבוע ראשון של קריאה ביצירה המדוברת של דיוויד פוסטר וואלאס מהתלה אינסופית. לא נתקלתי בדבר כזה מאז שנת 1999 כשהחלטתי להוריד מהמדף בצומת ספרים כרך עב כרס בעטיפה קשה בשם יוליסס. לא ידעתי אז לאן אני מכניס את עצמי וגם כאן עם דפ"ו שמהפסקה הראשונה בספר הבנתי שאני נמצא מול משהו אחר, משהו שלא קראתי לפני. שנים לא מעטות חיכיתי לתרגום מהתלה אינסופית, בזמן הזה קראתי את כל מה שיש לתרגומים העבריים להציע מיצירותיו של דפ"ו. ההתחלה לא הייתה קלה. הטרחנות היא אינסופית, ראשי התיבות מוזרים, הערות השוליים ארוכות (שלהן הערות שוליים משלהן), הסוגריים שמופיעים בקטעים לא קשורים וחוסר הפואנטה בסיפורים מסויימים הטביעו אותי בתוך הביצה שלהם, אבל מה שגיליתי בקרקעיתה היה שווה את הזובור ההתחלתי. דפ"ו הוא סופר שאני אוהב מאוד. הוא יודע לתאר מצבי קיצון כמו דיכאון, אובדנות וחרדה בדיוק על המילימטר, הדמויים והמטאפורות שלו ייחודיים וסוחטי התפעלות, הכתיבה שלו מצחיקה, לעיתים קרובות קורעת וזה מאזן את העצב הגדול והקודר שמאפיין את כל כתביו. דפ"ו הוא סופר מחונן עם אישיות גאונית ומדוכאת עד למאוד. אולי כל מה שצריך בסופר טוב.
אז מהתלה אינסופית. אחת היצירות המדוברות בעולם הספרות שנמצאת ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר של המגזין טיים וגבוה בפסגה ברשימות הספרים המאתגרים ביותר לקריאה. 1064 עמודים מחזיקה כריכת הנייר הדקה והחשופה לפגיעות של המהדורה העברית. הכתב קטן מאוד יחסית לפונט המרשים בדר"כ של הוצאת הקיבוץ המאוחד, 130 עמודים מתוכם מוקדשים להערות השוליים הארוכות (אחת בת 30 עמודים לפחות) ולמילון ראשי התיבות. כבוד גדול מגיעה למיכל ספיר על תרגום הספר, לנגה אלבלך הנהדרת שהכירה לקורא העברי את הסופר הנפלא הזה ולעורכת דבי איילון על עבודה מרשימה.
לא קראתי הרבה על הספר לפני שפתחתי אותו בפעם הראשונה. רציתי לשמור את ההפתעות מפתיעות ולנסות לצלוח בעצמי - בלי עזרת פירושים - את המבוך המילולי אדיר הממדים הזה. היום יום שבת ואני בעמוד 84 (אם לא סופרים את עשרות עמודי הערות השוליים) אחרי פעמיים של קריאה במהלך השבוע העמוס בעבודה הזה. הבלוג הזה יתפרסם כמובן בהמשכים בלי דד ליין ובלי זמנים קבועים. אעשה את זה בכל פעם שארגיש צורך לפרוק את שקראתי, כמובן שיהיו ספויילרים, פרשנויות משלי למה שקראתי וטרחנות מייגעת.
הספר נפתח בתיאור בגוף ראשון מפי נער בשם האל אינקדנזה (רוב השמות בספר שוברות שיניים) על ראיון קבלה לקולג' יוקרתי. מהתיאור מתברר כי האל הוא עילוי יוצא דופן בטניס אבל זה הדבר היחיד בערך שיש לו להציע. ציוניו חלשים, אך השתפרו באופן מוזר בשנה האחרונה, לדעת מראייניו זה קשור לעובדה שאביו ג'יימס אינקדנזה היה מנהל התיכון שלו בעבר ודודו למחצה (מאומץ או ממזר) מנהל אותו בהווה. תיאור הפרק הוא קטוע ומבולבל, דמויות רבות נמצאות בו ולא ברור להאל וגם לנו הקוראים מי זה מי. רק לקראת סוף הפרק, שמסתיים בטירלול פסיכי, אנחנו מצליחים להבין פחות או יותר מה קורה כאן. וזה גם רמז לשאר הדפים ואולי לספר כולו. דברים מתקדמים לכיוון כלשהו אבל הדרך לא תהיה ישרה. מדובר במבוך מתפתל עמוס בתפניות שונות ומשונות. האלי מנסה לומר לשלושת הדיקנים המראיינים אותו שהוא עילוי אינטלקטואלי, שהוא בולע ספריות שלמות, אבל מה שיוצא מפיו - כך מהתיאורים הציוריים של המראיינים, בעוד שדודו למחצה סי.טי, אשר נמצא גם הוא בראיון שומר על ארשת אדישה - הן הברות חייתיות מלוות בתנועות גוף בלתי אנושיות. מסתבר שהאל אינו נער רגיל. תיאור ההתפתלות המדאיגה של האל מלווה בתיאורים של המראיינים והם כל כך מצחיקים שאביא את חלקן לכאן:
'כמו איזו חיה שיש לה משהו בפה.'
'כמו גוש חמאה שחוטף מכות מפטיש.'
'חיה מתפתלת עם סכין בעין.'
'כמו צילום מואץ, פרפור של איזה סוג נוראי של... גידול.'
'נשמע יותר מהכול כמו עז טובעת. עז, שטובעת במשהו צמיגי.'
'מין סדרה חנוקה של פעיות ו —'
הדוד למחצה מנסה להרגיע:
'הוא בסדר,'...'תסתכלו עליו, הכי רגוע שאפשר, שוכב שם.'
הדוד למחצה ממשיך:
'אז פתאום קצת כשכוש נרגש זה פשע, עכשיו?'
מזמינים אמבולנס. עדיין לא ידוע אם האלי התקבל לקולג' או לא.
קצת על הרקע הסיפורי כפי שהבנתי עד כה:
ההווה מתרחש בעתיד כלשהו (מניח שעד 2008 בערך. הספר פורסם ב 1996). שיטת ספירת השנים השתנתה. כבר לא סופרים את שנות האדון, אלא לכל שנה שם של חברה מסחרית שמעניקה סבסוד (למשל שנת דיפנד הלבשה תחתונה למבוגרים) כך שלפנה"ס משמעה בספר לפני הסבסוד. ממה שהבנתי התהליך החל בשנת 2000 בערך. העולם חווה איזה שינוי ארה"ב כבר לא קיימת יש איזה איחוד בשם אונא"ן של כמה מדינות ביבשת אמריקה. ג'יימס אינקדנזה אביו של האל היה במאי סרטים אוונגרדיים שבעברו גם פיזיקאי-מתמטיקאי מחונן. אחד מהערות השולים הארוכות עד כה היא רשימה פילמוגרפית של כל סרטיו חלקם משתנים מצחוק:
אלמן. לפנה"ס...35 מ"מ. 34 דקות. שחור-לבן. קול. פרודיה על קומדיות משפחתיות טלוויזיוניות, אב מכור לקוקאין מוביל את בנו ברחבי הנכס המדברי שלהם ומעלה לעולה עכבישים ארסיים.
כיף עם שיניים. לפנה"ס. 35 מ"מ. 73 דקות. שחור לבן. אילם עם צרחות ויללות לא אנושיות. רופא שיניים מבצע שישה עשר טיפולי שורש ללא הרדמה על אקדמאי שעל פי חשדו מתעסק עם אשתו.
מה עוד? להאל אינקדנזה יש אח בשם אורין, דכאוני למות, מכור לתרופות, הוזה ג'וקים בלתי נראים, ואח נוסף בשם מריו. אורין הוא הבכור, נער אינטלגנטי שבאחד הפרקים מרחף בעזרת דאון נוצות, דמותו של מריו עדיין לא מפותחת, בינתיים דמות רגישה ועדינה. פרק נוסף עוסק במרכז גמילה מסמים שם נמצאת בחורה בשם קייט גומפרט שמוצאת את עצמה במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים לאחר ניסיון התאבדות. הפרק הוא דיאלוג בינה לבין הפסיכיאטר שמטפל בה והוא דיוק מופלא ומרגש של נפש דיכאונית שמבקשת למות או לפחות לא להרגיש כלום.
מה עוד? נספח רפואי סעודי מגיע לביתו בבוסטון, כדי להרוג את הזמן הוא מכניס קלטת ללא שם או תווית כלשהי למכשיר הטי.פי (אין לי מושג) לא ברור מה הוא רואה שם. אבל הוא לא מפסיק לבהות בזה. באופן אוטומטי הוא קם בכל פעם למכשיר. מריץ אחורה וצופה שוב בלופ אינסופי. הוא משתין ומחרבן על עצמו עד שאשתו מגיעה הביתה ורואה שהפך לגופה צופה בסרט. כשעיניה מביטות במסך הטלוויזיה היא נתקעת בלופ גם היא. כך גם המאבטחים שבאים הביתה ובעצם כל מי שנמצא או נקרה לשם בטעות.
מה עוד? אמא של אורין, האל ומריו נקראת אבריל ומכונה המאמות'.
מה עוד? האל אינקנדזה בן 17 (הספר בלתי לינארי בעליל. ניתן לעקוב על העלילה לפי שמות השנים של חברות הסבסוד) הוא מכור לסמים כמו רוב התלמידים באט"א - אקדמיית הטניס אנפילד. פרק ארוך מוקדש לתיאור מדוקדק של מבנה המקום - שכמו הספר - הוא מבוך מורכב. הפרק מלא בשמות תרופות ממכרות. יש דמות נוספת מבוגרת בשם גרארד שטיט מעין מנטור של האל.
וגם - פרק קצר על דמות בשם דון גייטלי. נרקומן ענקי בעל ראש גדול ומרובע שמבצע פריצות שלומאיליות כדי לממן סמים. בפריצה המתוארת בפרק בעל הבית - טרוריסט רב דרג קנדי שנעלב מכל הסיפור הזה של אונא"ן ומהעובדה שארה"ב כפתה סיפוח של אזור נרחב מארצה לקנדה - הקיעור הגדול - רק כדי שתוכל לזרוק לשם את האשפה שלה - נמצא בבית קודח מהצטננות. בעל הבית נקשר ומת לאיטו על הכיסא כיוון ששילוב של גודש באף, גפיים קשורות ומגבת מטבח טחובה בתוך הפה הם שילוב פטליסטי וגיינטלי הוא רק נרקומן שזקוק לחומר, לא רוצח שפל. הפרק נותן עוד רקע לסיפור - בריטניה השתלטה על קוויבק מתישהו וחבורה של בדלנים קוויבקים מבצעים פגועי טרור. עוד מונולוג של האל בגוף ראשון על חלום בהקיץ בעקבות שימוש בסמים.
זהו, עד כה.
אם הגעתם עד לכאן ולא הלכתם לאיבוד אז יופי טופי. בסך הכול הגעתי לעמוד 84. דפים רבים וארוכים עוד לפני. בינתיים #1: זה מבוך ששולח את זרועותיו הארוכות והמרובות לכל עבר. לפחות הרקע של הסיפור מתחיל להתגלות והדמויות הראשיות מקבלות קצת נפח. בינתיים #2 - כל שורה בספר מפוצצת באינטליגנציה. כל פרק מעוצב אחרת וזקוק לפיצוח. אין קליחות ואין זרימה, אבל תענוג לקריאה. פחות תענוג: לעבור לסוף הספר כדי לקרוא את הערות השוליים או כדי להבין את פירושם של ראשי התיבות. בינתיים #3: אסקפיזם מושלם מהימים הלא נעימים האלה.
שבת שלום :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-5 חודשים תודה אודי, אתמול רפרפתי על הספר בסטמצקי אושר
הספר נראה כבלעגן כאותי...
מסובך יותר מהוראות הרכבה של ikea. השארתי בחנות ונסתי על נפשי..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
