פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 414 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים לחיות Rasta
זה נברא מתוך חשכה, שביל ארוך, מסתורי, אפלולי, נמרח וממשיך אל תוך ריק שחור. ריח של רטיבות באוויר, קר? אתה לא בטוח. משהו מונע ממך לעצור, קול קורא לך מתוך החשכה, אז אתה ממשיך לצעוד, זה לא מפחיד, אתה לא חושש, להפך, סקרן. אתה מתקדם עמוק יותר אל תוך השחור, אתה מבולבל. אתה לא זוכר מתי הגעת לכאן. אולי הייתה כל הזמן? אתה לא זוכר מה היה לפני המוות.
ישן מעט, חולם הרבה.
אתה צועד בשביל. מוסיקה איטית נשמעת בחלל, היא מלטפת אותך, נעים באופן לא ברור, החושים שלך משוכנעים שקר, ואתה, שלא מצליח לראות את הגוף שלך עצמך וגם לא בטוח אם לבוש או עירום, כבר לא בטוח, אתה מרגיש כבד, המשקל עולה, זה מחמיר, אתה מכופף והולך בקושי. אלו היו עלים של סתיו שהכריעו אותי... מלנכוליה במיטבה. אתה ממשיך לצעוד אל תוך החשכה, ומהר הנטל מאבד מהמשקל שלו ולאט לאט אתה כבר לא כבד, להפך, אתה קל ואתה הופך קל יותר, הרגליים שלך כמעט מרחפות ובשלב מסוים אתה מתנתק מהקרקע, אתה מרחף, צף בחשכה, לגוף אין משקל. פתאום אתה עף, כמו אבן קטנה אתה נזרק קדימה, חותך את החשכה ובזמן הזה היא מתחילה מתפוגגת לאט, החלל מתחמם, אור נשבר, זריחה. אתה אמיץ כמו ילד. המוסיקה ברקע מטעינה אותך באנרגיה, אתה אחד עם המוסיקה, היא נבנית, מספרת סיפור, יש עלילה ודמויות, זה בתוך הראש שלך. היא בתוך הראש שלך. ואת! את לא תצליחי להחזיר לי את אלף פעימות הלב שהחסרתי בגללך. המוסיקה ממשיכה להתגבר, ואתה שבת אל הקרקע, אתה רץ איתה, היא מתעצמת ומתפוצצת מתוך הראש, קראש! אתה ממשיך לרוץ, דיסטורשן רזה ומהיר מעוות את החלל, צליל החליל נמתח ונמרח, דאבל בייס, סוסים דוהרים, זה מתגבר ומתגבר, זה לא נגמר, אתה ממשיך לרוץ, צוק! אתה לא עוצר, קופץ, תלמה אנד לואיז רק בלי רכב, ולבד. רגיעה? אהה... באמת שקט לפני הסערה. והברבורים קפאו באגם. אתה מתבגר. אתה על גשר, ערפל לבן מונע ממך לראות, אתה יודע שלמטה יש נהר, אתה שומע אותו. גשם מתחיל, וכמו מטר חצים הוא חודר את המים, אתה לא נרטב.
מגדל עם שעון מעוטר וגדול נראה באופק.
המוסיקה מהדהדת במסדרונות המחשבה, מעוררת אותך מחדש, היא מתחממת, מבעבעת, מתבשלת לאט, היא מתקפלת, משנה צורה, נמרחת ונמתחת, היא משנה מצבי רוח ואתה, אתה המוסיקה, אתה חלק מההרומניה הזאת, והיא הכל מהכל, היא כל הטוב והרע, היפה והמכוער, החיות והחידלון.
אני על סף שיגעון, כמה אפשר לחשוב עלייך? זה בטח לא מצב נורמלי. הראש מתוסבך והלב טיפש, ואני? אני נקרע ביניהם. ככה זה לאהוב אותך?
המוסיקה שינתה קצב, הוא אחיד, מונוטוני, קיק, היי-הט טס טס טס, סנר, הייהט פתוח, מצילה. קראש. נשבר. שמחה נופלת לתוך באר, פעם אחר פעם.
אני מיציתי את האש שמציתה אותי, כל הגדולים נופלים, הטובים נשרפים הכי מהר.
המוסיקה ממשיכה, מתעצמת, כוחנית, מהירה, מתעתעת, חם לך, אתה חי, אתה מקליד.
אני מקליד.
אני הייתי שם כשלא היה דבר. מתי יש לנו? מה יש לנו?
אין להם נשמה בכלל. המילים פוגעות, חותכות, חדות כתער. אנשים נפגעים. אחרים אדישים.
אי-הודאות, הבלבול וחוסר ההיגיון הפכו אותי אדיש בעודי צועד בדרך סדוקה ושבורה, והתקופה בה אנחנו חיים, בכיכובם של בני האדם, הפכה אותי משועמם נורא וציני. אתה מבין?
למי אני מדבר?
מי בכלל שומע?
הידיים ארוכות אבל הן לא יכולות לגעת בי. אני כמו ההוא שעף קרוב לשמש אבל אני לא נשרף, אני טהור כמו שלג.
"הרי געש לא יכולים למות אף פעם והדמיון זה הדבר הכי קרוב לאמת."
אתה לא שוכח את זה. אתה חוזר על המשפט הזה פעם אחר פעם;
"הרי געש לא יכולים למות אף פעם והדמיון זה הדבר הכי קרוב לאמת."
"הרי געש לא יכולים למות אף פעם והדמיון זה הדבר הכי קרוב לאמת."
המילים מקבלות צורה, הן חיות. משכנעות אותך שכך הדבר. אתה האמן שאוחז במכחול, רק אתה אחראי לסבל שלך, ליצירה שבך, לחייך. התשובות לא נמצאות בספר קדוש או מעל ענן, וגם לא בכוכבים.
הרי געש, סערה בים. כאוס. כאוס מרהיב, זה כואב, עצוב, חי, נפלא, טרגדיה קומית. קראש! מצילות נשברות. זכוכית מתנפצת, רסיסים עפים לכל עבר, ריח של אלכוהול, עשן סיגריה, פיצוץ, להבות, נפצעת. זה נסגר, הכל נסגר עליי. לך תוכיח שאתה חי כשאתה לא בטוח בזה. גיטרה צווחת, היא צועקת, פעמוני כנסייה מהדהדים באוויר, הבר זז, הרצפה רועדת, רעם ועוד אחד ועוד אחד, טפטוף? לא. גשם חזק. קולות בשמיים, הם קוראים מתוך עננת סאונד מרחפת, עצומה. אתה משתמש בה כשמיכה, מתעטף, מתכרבל, מסתתר מהסופה, בתנוחת עובר אתה על הרצפה. הקרקע מתחממת. הגשם פסק. מבחוץ נשמע קול כנפיים של פרפר, רשרוש עלים? השמש יצאה. אתה יוצא מהמבצר הקטיפתי, בריזה מלטפת. שוב פעם נעים. אתה רוכב על גל, נזכר בהרי הגעש, מפליג בדמיון, לחשוב זו הדרך הטובה ביותר לטייל. אז אתה עף, לגעת בשמיים ולחזור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים קטע מטורף ויפה. חני
כמו תבנית של הנפש שלך
חקוקה על ענן משלך.
אז האם אנחנו נרקומנים של אהבה?
הקטע מזכיר לי שיר של הפינקפלויד.
אחפש לך.בכל זאת הייתה יום הולדת
ושכל משאלותיך יתגשמו, בעצם רק
הטובות♡מזל טוב רסטוש.
אחד הקטעים היפים שכתבת
רסטה.
https://youtu.be/rL3AgkwbYgo
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
