פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני שנתיים ו-10 חודשים סייג' (ל"ת)

  

  סייג'

  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני שנתיים ו-10 חודשים וואו... איך יכול להיות שבימינו, הוא - הסיבה לכל מה שאני....

    אין מישהו ביקום שלא רוצה אהבה, שיקבלו אותו, שלא ישפטו, שיכילו, שתהיה לו אהבה על השולחן ומתחת לשולחן,
    על הכרית, בין הסדינים והשמיכות, אהבה בכל הצבעים ואפילו בשחור לבן D:
    
    היום נשים מועצמות, עצמאיות יותר מאי פעם, יכולות להשיג כל דבר שרק ירצו (כמעט;)
    וממש לא תלויות באף אחד.
    יאללה, תאספי את עצמך, אם הוא לא נמצא תמצאי לך אהבה ששווה אותך.
    ואין, פשוט אין את הפנטזיה שכתבת עליה. אולי אם קצת תפרגני לצד השני , ולא כל הזמן רק "אני רוצה..." יקרה מצב בו תקבלי חלק ממה שכתבת....
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני שנתיים ו-10 חודשים ערגה, סייג'

      

      סייג'

      הייתי מגיבה לך באריכות על כך שבטקסט הזה יש משמעות כפולה ושאני באופן אישי לא מסוגלת לקרוא אותו פשוט כך...
      אבל קודם כל, גם שאני קוראת אותו פשוט כך, אני עדיין לא מגיעה לאן שהגעת.
      שנית - הטקסט הספציפי הזה לא ממש מעניין אותי, אני סוג של לא רציתי בכלל לכתוב אותו, אבל הייתי צריכה לטמון בו כמה דברים שכנראה רק אני מזהה.
      
      אני כן חייבת לציין, שאני באמת לא יודעת איך להגיב על התהייה שלך לגבי: "איך יכול להיות שבימינו, הוא - הסיבה לכל מה שאני...", כי זה פשוט לא מה שכתבתי.
      אז אני לא חושבת שאני צריכה להסביר לך משהו שלא כתבתי.
      בכללי, את קוראת את הטקסט הזה בצורה שאני אישית לא מזדהה איתה ולא מבינה איך הגעת אליה, אז קצת קשה לי להתייחס ברצינות לדברייך - כי אני פשוט לא מבינה איך הגעת לכל הדברים האלה מכמה מילים קיטשיות שכתבתי ואפילו לא נהניתי מהן.
      
      הייתי מגיבה גם על השורות האחרונות שלך, אבל הן פשוט לא רלוונטיות למצב שלי האישי בכל בכך הרבה דרכים.
      באמת כשאפילו שאני מניחה בצד את הכפל משמעויות, אני עדיין לא מבינה איך הבנת את מה שהבנת, אבל זה בסדר, כי זה לא טקסט שאני מי יודע מה נהנית ממנו בכל מקרה, אז מצידי תצלבי אותו כמה שבא לך.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני שנתיים ו-6 חודשים המטרה לגמרי לא לצלוב...

        רק לומר שהאושר שלנו לא תלוי באחרים... וכמובן שברגע שמשחררים טקסט לציבור, לרוב, אם לא תמיד, הציבור יבין אותו אחרת ממה שהתכוון הכותב.
        חבל שמחקת את הטקסט, כי אז אפשר היה להתייחס לשאלותייך...
        
        את מציינת שוב ושוב - "הטקסט הספציפי הזה לא ממש מעניין אותי, אני סוג של לא רציתי בכלל לכתוב אותו."
        "זה לא טקסט שאני מי יודע מה נהנית ממנו..." "כמה מילים קיטשיות שכתבתי ואפילו לא נהניתי מהן"
        ובכל זאת בחרת להביא אותו בפני הקוראים על מנת שיתייחסו...
        
        ועם כל זאת, שאת לא אהבת מה שכתבת וכו', לא הגבתי כדי 'לצלוב'. לצלוב היא לא מטרה אצלי, אני מגיבה כדי לתת כיוון פותח יותר,
        ואולי שונה כמו שאמרת, אחרת בשביל מה בנאדם שולח טקסטים אם הוא רוצה שיגידו לו את מה שהוא כתב? את זה הוא כבר יודע , לא?
        
        בכל אופן בהצלחה :)
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני שנתיים ו-6 חודשים אוקיי, בינתיים לשם הדיון החזרתי את הקטע. סייג'

          

          סייג'

          קודם כל, תני לי להבהיר דבר אחד, שאני חושבת שהוא מהותי כדי להבין מאיזה מקום אני באה.
          בוא נדמה את הקטע הזה לציור.
          אז אני ציירת(כותבת) ואני מציירת הרבה, ויום אחד ציירתי את הציור הזה(הקטע הזה) סתם ללא מחשבה ולא התחברתי אליו.
          אבל הוא נוצר, הוא תופס מקום, אני אוהבת סדר, ואני מאלה שמרגישים ש-"קניין רוחני" הוא כמו ממש להשאיר משהו שאתה לא רוצה בבית שלך.
          אז פשוט לקחתי את הציור הזה, ושמתי את זה ברחוב.
          ואז מישהו שבמקרה עבר ברחוב בשעה שהנחתי את הציור, התחיל לדבר איתי על הציור.(את)
          עכשיו בדרך כלל לא הייתה לי שום בעיה עם זה, אבל האדם ההוא התחיל לדבר על הציור כאילו שהציור הוא אני.
          מתוך מה שיצרתי הבן אדם הסיק על האמונות שלי, על ההשקפה שלי על העולם, על הכוונה שטמנתי בציור הזה.
          והוא הסיק לא נכון.
          אבל לא היה אכפת לי, כי זה במילא לא ציור שאני מתחברת אליו, למה שאני אעמוד עכשיו באמצע הרחוב ואנסה להסביר אותו?
          
          אמרתי - לא אכפת לי, תצלוב אותו כמה שבא לך, תעמוד מולו שעות אם אתה רוצה ותביע את דעתך, אני רק מבהירה שמה שאתה רואה זה לא מה שאני רואה, ושהדברים שאתה אומר על הציור לא רלוונטים אליי, כי הציור הוא לא אני, הוא סתם ציור.
          
          כל אחד והתהליך היצירתי שלו, והקשר האישי שלו עם היצירות, וכמובן שברגע שמישהו מתייחס למשהו שכתבתי אני צריכה להתייחס, אבל את דיברתי על הטקסט שלי כאילו הוא אני, וזה פאקינג עיצבן אותי.
          ויכולתי להסביר.
          יכולתי להגיד למה זה על מה שאת מניחה שזה, אבל בשורה התחתונה, פשוט לא היה אכפת לי ולא רציתי להשקיע בזה עוד זמן.
          
          הטקסט הזה באמת לא מעניין אותי, אני פשוט מגיבה בקשר להנחות שיש לך לגביי, בתור זאת שכתבה אותו.
          אני לא חושבת שאני צריכה להסביר למישהו שהדברים שאני יוצרת הם לא אני.
          
          "יאללה, תאספי את עצמך, אם הוא לא נמצא תמצאי לך אהבה ששווה אותך.
          ואין, פשוט אין את הפנטזיה שכתבת עליה. אולי אם קצת תפרגני לצד השני , ולא כל הזמן רק "אני רוצה..." יקרה מצב בו תקבלי חלק ממה שכתבת...."
          
          איך אני יכולה להגיב על משהו כזה שפונה אליי אישית, כשהטקסט שיצרתי הוא גם לא משהו שאני באופן אישי מתחברת אליו אלא סתם משהו שיצרתי?
          אני לא מתחברת אל היצירה מכיוון הזה, אני לא עד כדי כך קשורה לכל דבר שאני כותבת, זה הטקסט הזה הוא כמו ציור או סיפור, למה אני צריכה להתייחס אליו כשאפילו לא אכפת לי ממנו?
          
          כמובן, בעולם אידיאלי, ליוצר אכפת מכל מה שהוא מוציא מעצמו, אבל אני לא כזאת.
          לפעמים אני כותבת דברים שלא אכפת לי מהם, ואני מוציאה אותם כי כשהם סתם שוכבים אצלי ותופסים אצלי מקום מנטלי, זה מכביד.
          ואני לגמרי מבינה למה את לא מבינה את זה, מאיפה לך על הקשר שלי עם היצירות שלי?
          את לא אמורה לדעת.
          את פשוט מישהי שרוצה להביע דעה, ואני פשוט מישהי שבמקרה לא ממש אכפת לה, וזה לא נחמד מצידי, אבל זאת האמת.
          להעמיד פנים שאכפת לי?
          להעמיד פנים שפירסמתי את הקטע הזה כי אני רוצה לדבר עליו?
          להעמיד פנים שלכל מה שאני כותבת יש ערך בעיניי?
          
          ברצינות.
          אני לא אוהבת כשאנשים מסיקים דברים לגביי על סמך היצירות שלי.
          זה אחד הדברים שאני הכי שונאת בעולם.
          אז צר לי שאני לא נחמדה, ומבינה, וקלילה לגבי זה - זה פשוט באמת לא מתאים לי לנהל דיון כשזה בא מהמקום הזה שבו האדם מתייחס אל היצירה שלי כאילו היא אני ומעידה על משהו בי.
          זה חורה לי, זה צורם לי, וספציפית בגלל הקטע הזה שאני אישית בכלל לא מתחברת אליו, גם לא רציתי להשקיע יותר מדי מאמץ בזה.
          
          ותסלחי לי אבל על 97% מהדברים שכתבתי כאן אף אחד לא הגיב שום דבר, אז אני חושבת שיש לי זכות לומר שלפחות אני, לא משתפת דברים כדי שאנשים יגידו לי מה הם רואים בהם, כי זה כבר עניין שלהם.
          אבל כשהם מגיבים לי בצורה שמשקפת שהם מפרידים בין היצירה שלי לביני, ושהם רוצים לדבר על הציור הזה שציירתי, אין לי בכלל בעיה עם זה.
          אני פשוט לא חושבת שזה הכיוון שממנו ניגשת אל הטקסט, ובשילוב עם זה שהטקסט גם לא היה חשוב לי, פשוט החלטתי שאני לא הולכת לדבר על זה איתך.
          
          אמרתי לך את זה כדי שתביני את זה... כדי לתת לך כיוון פותח יותר...
          הרי לשם מה אדם מגיב על טקסטים אם לא כדי לנהל דיון?
          הרי בוודאי שאם הוא מביע דעה הוא מוכן שגם יגיבו לו עליה ויגידו לו איך הדברים שהוא מביע נתפסים בצורה שונה ממה שהוא חושב, לא?
          
          בכל אופן, בהצלחה.
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.