פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 258 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים האוזן אלאדין
דוקטור חוטובלי הוא אחד מרופאי האף-אוזן-גרון הפרטיים המוכרים והמוערכים ביותר במגזר "בתי החולים הפרטיים", ובגלל זה כשהגיע אליו איזה בחור מגודל ולא מגולח עם כרס בירה הוא היה קצת מופתע והדבר הראשון שעלה לו לראש הוא "הנה עוד בחור שקורא רק את כותרות העיתונים". אבל ידוע שדוקטור חוטובלי הוא יותר מסתם רופא נבון, דוקטור חוטובלי יודע איך לקבל לקוח והוא בירך את הבחור המגודל וקיבל אותו כמו שהוא יודע לקבל לקוחות חדשים, "ימים קשים, שמעת על המלחמה באוקראינה?" הבחור אומר לדוקטור חוטובלי.
"מה זאת אומרת לא אחיד?" דוקטור חוטובלי מהרהר במה שאומר לו הבחור שעד אז כבר התברר ששמו אביב, "וכמה הוא מדבר" מחשבה שחלפה לדוקטור בראש לא פעם, וכשהגיע שעת הבדיקה, חוטובלי חשב רק על הנאום שהוא הולך להשמיע למזכירה שלו חן, על איזה לקוחות היא מביאה לו, ובאמת בהמשך הסיפור יתברר כי לא יגיעו מטופלים כאלה לדוקטור חוטובלי יותר לעולם. דוקטור חוטובלי אף פעם לא אהב את "מטופלי האוזן", כי זה מוזר להכניס את הזכוכית המגדלת המוזרה לתוך האוזן של מישהו, למרות ש"מטופלי האוזן" עדיפים בהרבה מ"מטופלי האף" מאותן הסיבות בדיוק.
הדוקטור בודק את האוזן הימנית, עור התוף, בסדר גמור, תעלת השמע, נקייה כמו הדרך מנתיבות לאשדוד, ולא נראות שום בעיות עם שיווי המשקל, "האוזן הזאת בסדר גמור אביב, זה אומר שכבר יש לך חמישים אחוז לחיות" הוא התבדח ועבר לבדוק את האוזן השמאלית.
לא ברור מה היו שני הגופים שנראו לדוקטור חוטובלי דרך זכוכית המגדלת המוזרה באותו הרגע, אך מה שהיה ברור הוא שדוקטור חוטובלי מעולם לא ראה דבר כזה כשבדק מטופל, ולכן גם לא נבהל ככה מעולם, ולאביב שעדיין צחק מההלצה המעולה של דוקטור חוטובולי לא היה כל כך אכפת ממה שקורה, ככה שהיה לדוקטור חוטובלי את הזמן לקחת נשימה ולהביט שוב במכשיר באוזן של אביב.
ודרך המכשיר הוא ראה את כל המפורט בפסקה שלהלן, הפנים היו מוכרות, הגוף של האישה היה מזורז ולא שקט, ומזוודה הייתה מונחת על המיטה, ועל איזו מיטה? על המיטה עם המצעים שדוקטור חוטובלי סידר הבוקר, על המיטה ליד השידה עם הספר שדוקטור חוטובלי קורא, והדוקטור התקשה להבין מה הוא רואה, עד שהאישה הניפה את פניה בכיוון שבו יוכל דוקטור חוטובלי לראות את פניה של אשתו.
דוקטור חוטובולי היה בשוק רציני, והאמת שלא בטוח כי אפשר להעביר שוק כזה בכתב, אולי אפשר לעשות את זה ככה: דוקטור חוטובלי ראה את אשתו אורזת מזוודה, מתוך אוזן של מטופל!!!, זה אולי מצליח להתקרב לשוק שדוקטור חוטובלי חטף, אבל כמובן שכמו כל רופא אקדמאי אשכנזי טוב, דוקטור חוטובלי בדק שוב את האוזן הימנית, בה שוב לא נראה כלום, וכשחזר באוזן השמאלית, שוב ראה את אשתו, רק שהפעם המזוודות היו ארוזות והיא כבר הייתה בדרך החוצה.
דוקטור חוטובלי התעשת, ואמר לאביב שהכל בסדר, למרות שאביב הצליח להבחין שמשהו לא כשורה, הוא העדיף להקשיב לעצת הדוקטור, ובמיוחד כשהיא חיובית, והדוקטור, יש שיגידו שלא פעל באתיקה הרפואית המזוהה איתו. דוקטור חוטובלי ביטל את כל הפגישות שהיו לו באותו היום, וגם חן המזכירה, הרגישה שמשהו לא כשורה, אך גם היא העדיפה את להקשיב לרופא, במיוחד כשהוא אומר שהיא תוכל לצאת מעבודתה מוקדם כל כך.
כשהוא הגיע הביתה, למרות שהוא ידע מה הוא ימצא בחדר השינה הוא היה מופתע יותר מהמציאות שנגלתה לו בחדרו מאשר האי-מציאות שנגלתה לו היום בעבודתו, אשתו וחבר שלו מהצבא הזדיינו על מיטתו.
בימים הבאים דוקטור חוטובלי לא הגיע לעבודה, עם התירוץ שהוא "צריך להתאושש" מהעזיבה של אשתו, וזה באמת תירוץ טוב מאוד, אך הכנות מחייבת אותנו לחשוף שהסיבה האמיתית שבגללה נשאר דוקטור חוטובלי בביתו היא כי פחד להגיע לעבודה ולמצוא באוזן מטופל עוד תחזית לעתיד. וכך עברו להם כמה ימים של תהייה, עד שדוקטור חוטובלי אזר אומץ והחליט להגיע לעבודתו, ושוב בניגוד לאתיקה הרפואית המזוהה איתו, הוא החליט לבצע ניסוי בנבדקים, הוא בדק עם זכוכית המגדלת אוזניים של "מטופלי אף" ולא ראה כלום, אז מיד הוא המציא איזו סיבה שדווקא האוזן צריכה להבדק ולא האף, ולאחר מכן כמה נפנופים של "הכל בסדר" כמה מרשמים של תרופות, ולמטופל הבא, שהפעם היה גם אדם עם בעיות אוזניים מה שהעלה לדוקטור חוטובלי פחד וריגוש בו זמנית, והוא האמין שאולי העתיד מתגלה רק אצל "מטופלי אוזן" אך גם כאן ניסויי חוטובלי נכשלו, ושוב רישומים, נפנופי "הכל בסדר" ומרשמים.
ימים של תסכול עוברים על דוקטור חוטובלי, הוא הפך מרופא אף אוזן גרון מוצלח ומוכר, לחוקר עתידות, הוא בדק בכל הפורומים הרפואיים, הוא חיפש דוחות של טריפים על אסיד, הוא חקר כל מה שיכל כדי להתחמק מהפתרון הידוע והמתבקש לבעית העתיד באוזן, אבל כמובן, שחוטובלי, דוקטור או חוקר, לא יוותר לתעלומה כמו שלא יוותר למטופל, ואחרי כל הפתרונות שניסה, הוא הגיע לרגע, שהוא התקשר לאביב בשנית. "תקשיב אביב, לדעתי טעיתי באבחון הקודם, אני חייב לבדוק אותך שוב בהקדם האפשרי" הוא אמר לטלפון מיד כשנענה.
בקליניקה, תחושת הפחד-התרגשות של הדוקטור גדלה, הוא ידע בוודאות שהוא יראה את מה שציפה ופחד ממנו, באוזנו של אביב, וכך ראה: קולות בגרמנית זועקים, אורות אמבולנס נראים כרקע למכשירי ההנשמה שעוטפים את גופו עצמו, את גופו של חוטובלי. הוא שתק, אביב שאל אם הכל בסדר, אך חוטובלי יצא מהחדר, ולא נראה עוד לאביב לעולם.
אביב שכמובן היה מבולבל מאוד מהמצב, לאחר שדרש מחן החזרים כספיים, הרהר בשאלת ה"מה באוזן שלי גרם לדוקטור לברוח?", אז אביב חיפש את כל הכותרות שהיה יכול למצוא בנושא "דוקטורים בורחים" ופיתח איזו תיאוריה מוזרה, שהדוקטור לקה בנפשו, אך תיאוריה זו, שהייתה מספקת לחבריו מהצבא של אביב, לא הייתה מספקת לא לאשתו, וכפי שגילה לה גם בערב אחד, גם לא לו.
אבל מה יש לעשות? למה לחפש בכלל את האמת במצב כזה? אביב הוא אדם עמיד, איש קבע תרתי משמע, הוא אדם רגוע, ואין לו צורך בכל מיני הרפתקאות חסרות דעת. ובכל זאת, כשסיפר על כך לבנו הבכור, הוא עד כדי כך התלהב למשמע הסיפור, שקנה לאביב כבדיחה מכשיר כזה בדיוק, שבו יוכל לבדוק את אוזנו, אביב שהתנגד בפיו אך לא בליבו, חיכה בקוצר רוח שהמכשיר יגיע.
וכשהמכשיר הגיע, אביב היה נרגש אף יותר מחוטובלי, הוא פתח את עטיפת הקרטון ושם את המכשיר במגביל לאוזנו כך שיוכל לראות סוף סוף מהו הדבר ששיגע את הדוקטור! ושם ראה את הדברים הבאים: באולם יפייפיה, המון אנשים חשובים בחליפות, המוזיקה של החופה נשמעה, והוא ראה, שני גברים עולים אל החופה, והוא ראה שם את בנו הבכור. בבו הרגע הוא זרק את המכשיר על הרצפה, והמראה התנפצה לרסיסים, הוא התקשר לבנו הבכור מיד, וכך התחילה היציאה מכורח של בנו של אביב בפני אבא שלו ובפני משפחתו, תהליך שהיה מלווה בצעקות ושברון לב, אך, כמובן שהאמת תמיד מנצחת ואביב הצליח לקבל את בנו הבכור, ומאז הם חיו בשלווה עד החתונה המיוחלת.
ובמהלך השנתיים האלה, היה ברור לבנו הבכור של אביב, מה ראה אביו במראה, אך גם הוא וגם אביו, שמרו על הסיפור כסיפור נושן, סיפור שאין מה להתעסק בו, סיפור שגרם לדוקטור אחד לבאוח, וכמעט גרם לפירוק המשפחה, למה להתעסק בסיפורים כאלה? בחתונה של בנו הבכור, אביב השתתף, והוא היה מרוגש, מרוגש עד כדי כך שלא ענה לטלפון שצלצל, מרוגש עד כדי כך, ששפך על המלצר בטעות את כוס השתייה, ובהחלט זהו סיפור מרגש בהחלט, ואני ממליץ לקורא הנבון לעצור את קריאתו כאן, בתמונת האושר המשפחתית הזו.
והמלצתי שלא סיפרה את הקורא החוקר, תחביא מפני הקורא המאושר את הלך הדברים לחוטובלי, שממנו נלקחו העיניים בשביל להתרכז בסיפורו של אביב, משום שדוקטור חוטובלי, נמצא ביום החתונה של בנו של אביב, לוקח יד בנפשו, כשאיש הקשר היחיד ששמור אצלו בטלפון, היה אביב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה