פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 618 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-2 חודשים - סייג' (ל"ת)
-
לפני 3 שנים ו-2 חודשים סאנשיין, סקאוט
כתבת פה הרבה דברים ונראה שכתבת מדם ליבך. הרבה דברים הרגשתי איתם הזדהות. במיוחד עם:
""לאב & לייט" בתחת שלי.
אני לא יכולה לתת אהבה ואור לאנשים שלא נותנים לי את זה בחזרה.
העולם הזה מנסה ללמד אותי איך להמשיך לסלוח ולאהוב את כולם, אבל הוא לא ניסה ללמד אותי איך לשים לזה גבולות.
אך אחד לא מדבר איתי על איך אפשר לסלוח ולאהוב בני אדם גם מבלי לדפוק את עצמי על הדרך."
גם אני הייתי כמוך. אכלתי הרבה שיט מאנשים עד שלפני מספר שנים החלטתי no more. לצערי, זה לא עזר. אכלתי שיט גם מאנשים שבחרתי בפינצטה ואת יודעת למה? כי כשאת נותנת מעצמך, מהלב שלך, זה בלתי אפשרי לא להיפגע...יש סיכוי להיפגע כי כשחושפים את הקרביים, הדבר הכי אישי שלך, זה בלתי נמנע...
פשוט צריך לדעת איך להתמודד עם זה. יש כאלה שמתמודדים עם זה טוב ויש שלא. כל אחד והדרך בה הוא בוחר להתמודד.
לי אישית קשה לסלוח. אני נוטרת טינה וכועסת וזה ניכר. זו לא תכונה טובה אבל מה לעשות, זה משהו שסיגלתי אחרי כל כך הרבה פגיעות מאנשים יקרים וחשובים, שדרך אגב, זה הכי כואב. כשזה מגיע ממי שאת באמת הענקת לו מעצמך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-2 חודשים סקאוט סייג'
את ממש גורמת לי לחשוב עכשיו, וזה מהנה, אז תודה לך על זה.
אני לא ממש יודעת מה אני חושבת, לסלוח למישהו זה דבר נורא מורכב וזה לא תמיד נראה אותו דבר, אז סלחי לי אם אני משתפת אותך יותר בתהיות מאשר במחשבות ברורות.
נראה לי שיש הבדל בין להיפגע במישהו, לבין לפגוע בעצמך בגלל מישהו אחר.
יש אנשים שמלמדים אותנו להתנהג חרא לעצמו, ושלא מגיע לנו את הדברים שאנחנו רוצים.
הרבה פעמים כשמישהו לא עומד בציפיות שלנו, אנחנו פשוט מבליגים על זה ברגע שאנחנו מבינים שהוא לא יכול.
כלומר, אנחנו יכולים לבוא למערכת יחסים עם סטנדרטים גבוהים, ולהגיד בדיוק מה אנחנו רוצים, ואז לגלות שהאדם הזה לא מסוגל לדברים האלה ושם נוצר קונפליקט.
האם אני צריכה להיפרד ממנו רק בגלל שהוא לא עומד בסטנדרטים שלי או שאני מקבלת אותו כמו שהוא?
הרבה זוגות נכשלים בלהבין שזו הבחירה, ובמקום להחליט בין - אם הם עוזבים ומחפשים משהו אחר או נשארים ומקבלים את מה שיש - הם פשוט מחכים שהאדם האחר יתייחס אליהם יותר טוב.
אז בסדר, אנחנו נפגעים מאנשים שאנחנו קרובים אליהם זה בלתי נמנע, אבל להמשיך להיפגע בהם באותה הדרך ופשוט לסבול את זה לא נראה לי בריא.
אנחנו לא אמורים להרגיש שאנחנו סובלים מהאנשים שסביבנו, והדרך לפתור את הסבל הזה זה להחליט האם אנחנו מרפים מהם או מקבלים אותם כמו שהם.
ברגע שאנחנו מקבלים מישהו כמו שהוא, הכל נהיה יותר קל, אבל זה לא אומר שזה תמיד הדבר הנכון.
לפעמים, אנחנו לא אמורים לקבל אנשים כמו שהם, כי מי שהם קטלני עבורנו וברמה שאהבה לא יכולה להצדיק, ואז אנחנו צריכים לעשות משהו שהוא אפילו יותר קשה מלקבל אנשים כמו שהם - לקבל את זה שאנחנו לא מאושרים איתם וגם לא נהיה ושאנחנו צריכים לעזוב ולחפש לנו מקום אחר.
אני חושבת עם עצמי טוב טוב את מי אני מוכנה לקבל, ואיזה מחיר אני מוכנה לשלם עבור מי שאני מכניסה לחיי.
זה תמיד מרגיש לי ככה, שלהיות עם אנשים אחרים זה יקר מדי...
אבל ברגע שאני מודה בפני עצמי שאני לא יכולה לשנות או להיפרד מבן אדם מסוים, אני מרפה ופשוט מקבלת את המחיר הזה.
ואני מדברת בעיקר על משפחה, עם חברים וגברים אני יותר בררנית.
אני בוחרת אנשים לפי איך שהם מתייחסים אליי ואיך שהם גורמים לי להרגיש...
אני חושבת שזה באמת נחשב לבחור בפינצטה, כי ברגע שאני מתמקדת באיך מישהו גורם לי להרגיש ופחות באיזה סוג של בן אדם הוא נראה לי, אני לרוב לא טועה.
אנשים טובים גורמים לך להרגיש טוב ובטוחה, והם מנסים להבין אותך כמו שאת גם מנסה להבין אותם.
אנשים שנחושים לא להבין אותי ממש מעצבנים אותי, ואני בקושי יכולה לסבול אותם...כי אני חווה את החוסר הבנה הזאת מהמשפחה שלי, אז כשאני מכירה פתאום חברה או מישהו שמוסיפים לי עוד מהקשיים שכבר יש לי עם אחרים בחיי - אני פשוט לוקחת חתיכת צעד לאחור וחושבת טוב טוב עם זה שווה את זה.
אני מבינה בחורות שרוצות לאהוב ויש להן הרבה אהבה לתת...
אבל אני יותר הטיפוס שרוצה לקבל אהבה, אז זה בעיקר הדרך שבה אני מסננת אנשים.
זאת שאלה כזאת שאני שואלת את עצמי: "מה אני רוצה יותר, מישהו שאוהב אותי או מישהו שאני אוהבת?".
בעבר זה היה מישהו שאני אוהבת, ובזמנו זה היה קל פשוט לאהוב ולהיפתח ולתת ללא גבולות.
היום אני רוצה מישהו שאוהב אותי, כי בעיניי כשמישהו באמת אוהב אותך הוא מתייחס אלייך טוב ומשתדל להבין אותך.
לא קשה לי לסלוח...אני פשוט לא חושבת שאני צריכה לתת למישהו עוד הזדמנות אחרי שסלחתי לו.
אני יכולה לסלוח לאנשים ועדיין לא לרצות אותם בחיי.
אני חייבת להגיד, שזה משהו שנורא קשה להגיד לבני אדם שבאים להתפייס איתי...
אבל מה אני אעשה אם אני לא מעוניינת?
האנשים שפגעו בי לא היו רעים הם פשוט לא היו מה שהייתי צריכה, ואם אני ממשיכה לחיות איתם כאילו הכל בסדר, אני רק פוגעת בעצמי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-2 חודשים סאנשיין, סקאוט
אני קראתי את הדברים שכתבת בשקיקה והרגשתי שאני מאוד מזדהה. נוצר כאן דיון מעניין ומחכים מאוד.
אני מאוד מאוד מבינה מה שאת כותבת ויכולה לומר לך שקשה מאוד כשנוצר קונפליקט כזה בבני זוג, זה יוצר ריבים וחיכוכים ובשלב מסוים כבר קשה ואתה רוצה לוותר למרות שיש אהבה עזה...אבל האבסורד הוא, שלמרות שיש קונפליקט, קשה מאוד לוותר על האהבה שבנית בפתאומיות כזאת...זה לא קל.
להתעלם מהמגרעות זה כל כך קשה! איך עושים את הדבר הזה בכלל? זה אפשרי?
אני מאוד שמחה שאת הבנת לאיפה את מכוונת. אצלי זה קצת יותר מורכב. אני חושבת שאני רוצה מישהו שיאהב אותי ואני אוהב אותו. כשאני אוהבת אני טוטאלית באהבה שלי וזו יכולה להיות בעיה כי זה לטוב ולרע כי כשאתה נפגע מאנשים שאתה אוהב או שאתה מרגיש שלא טוב לך איתם גם אם יש רגעים טובים אז אתה מרגיש שבזבזת זמן כה רב בקשר לחינם והתחושה הזאת היא לא פשוטה בכלל.
את נשמעת בחורה חזקה שיודעת מה היא רוצה. לצערי, אני חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה בעבר, היום אני לא כל כך בטוחה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-2 חודשים איך את יכולה לא לדעת מה את רוצה? סייג'
כמובן שגם אני לא כל כך יודעת מה אני רוצה בכמה אזורים בחיי...
אבל איך את יכולה להסתכל על משהו ולא לדעת ישר אם את רוצה או לא רוצה אותו?
כשאני רואה מישהו אחר עם משהו שאני רוצה, במקום לקנא, אני מודה לו כי הוא הרגע גילה לי מה אני אוהבת ורוצה.
זה כמו לראות תינוקות בכל מקום ולהבין שאת רוצה להיות אמא.
את מוקפת דברים וסיפורים כל הזמן, איך את יכולה לא לזהות את מה שאת רוצה דרך אחד מהם?
כמובן, שזה הגיוני לא לזהות את מה שאת רוצה כשזה לא בטווח הראייה שלך.
אבל אם את רואה פיצה מול העיניים שלך, את יודעת ישר אם בא לך עליה או לא.
אולי את חושבת על זה יותר מדי...
אני יודעת מה אני רוצה כי אני מחשיבה רק את האינסטינקט שלי בתהליך של להגיע למסקנה.
אם את בדיאטה, ואת רוצה פיצה, אז את יכולה להגיע למסקנה שאת לא רוצה פיצה כי את רוצה לשמור על הדיאטה.
אבל ה"דיאטה" היא רצון סותר, מחשבה סותרת, דעה של מישהו אחר, חשש שיש לך...
אם את לא יודעת מה את רוצה, זה אומר שיש לך סוג של "דיאטה" שחוסמת את האינסטינקט שלך.
אני מרגישה שאני לא מדברת בהיגיון עכשיו...
אבל זה נראה לי מקום כל כך מתסכל להיות בו, לא להיות בטוחה במה שאת רוצה.
אולי זה כי את רוצה שני דברים שלא יכולים להתקיים ביחד?
כמו שכתבתי, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אולי גם את צריכה להבין שיש בחירה ושאת למעשה כן יודעת מה את רוצה, אבל זה דורש ויתור כלשהו על משהו אחר שאת רוצה.
זה לא עניין של להתעלם ממגרעות...
את פשוט מקבלת אותם.
כשאת מעלימה עין ממשהו, זה אומר שאת לא מקבלת אותו, שהוא מפריע לך.
כשאת מתווכחת עם מישהו על משהו שלא מוצא חן בעינייך בו, זה אומר שעמוק בפנים את רוצה לקבל אותו אבל את מתקשה בגלל הדבר האחד הזה.
זה אומר שאת באמת מתאמצת לאהוב אותו כמו שהוא, כי להתעלם מהמגרעות שלו אומר שלא באמת מעניין אותך מי עומד מולך ושאת מעדיפה להעמיד פנים שהוא משהו שהוא לא.
אבל את לא עושה את זה, את מודעת לזה שלמישהו יש מגרעה, ואת מנסה לקבל את זה, והדרך לשם לפעמים צריכה לעבור בויכוח.
את לא יכולה פשוט לקבל מישהו כמו שהוא, את צריכה להבין את החלק הזה בתוכך שלא רוצה להשלים עם משהו, ומה שזה אומר עבורו אם את תחליטי להמשיך לחיות עם אדם מהסוג הזה.
קחי למשל כדוגמא, אנשים שמעשנים.
זה לא שאנחנו לא יכולים לקבל ולאהוב מישהו שמעשן, זה שאנחנו מתקשים בגלל חלק בתוכנו שמגיב לזה לא טוב.
וזה כל כך הרבה יותר מורכב מסתם "האדם הזה מעשן ואני לא אוהבת אנשים שמעשנים".
זה יכול להיות כל כך הרבה דברים...
1. הריח הזה של הסיגריות מזכיר לי דברים שאני רוצה לשכוח.
2. סבא שלי נפטר מסרטן הריאות, אני מפחדת שזה עלול לקרות לי שוב.
3. אדם שמעשן לא מעריך את הבריאות שלו, זה כואב לי לראות שמישהו שאני אוהבת הוא סוג כזה של בן אדם.
4. הוא נראה כמו ערס כשהוא מעשן.
זה יכול להיות 101 דברים שונים, והעניין הוא להבין למה משהו מסוים במישהו מפריע לך, כדי שתוכלי בסופו של דבר למצוא את הדרך שלך לקבל את זה או להפך...להבין שאת לעולם לא תוכלי לקבל את זה ושזה לנצח יפריע לך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
