היא היתה כל כך מתוקה, הילדונת-תינוקת-עם המוצץ שרק למדה לדבר, כך שלא יכולתי להתעלם מהסיטואציה, ושרבטתי כמה מילים על המתרחש;
אַבָּא,
תִּרְאֶה הִנֵּה יָם!
לְאָן פִּתְאוֹם הוּא נֶעֱלַם?
עֲמַלְיָה הַקְּטַנָּה,
מֵאֲחוֹרֵי הָהָר הוּא מִתְחַבֵּא,
גַּם אֵת לִבִּי הַיָּם שׁוֹבֶה.
אַבָּא,
מָתַי נַגִּיעַ הַבַּיְתָה כְּבָר?
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן עָבָר!
עֲמַלְיָה הַקְּטַנָּה,
הַנְמִיכִי אֶת קוֹלֵךְ בַּטּוֹן,
יֵשׁ עוֹד אֲנָשִׁים כָּאן בַּקָּרוֹן.
אַבָּא,
אֶפְשָׁר שׁוֹקוֹלָד בְּבַקָּשָׁה?
כְּמוֹ שֶׁל הָאִשָּׁה פֹּה שֶׁאָכְלָה.
עֲמַלְיָה הַקְּטַנָּה,
אֵין לִי שׁוֹקוֹלָד בָּנִמְצָא,
תִּרְצִי סֶנְדְּוִיץ' עִם גְּבִינָה?
אַבָּא,
אֲנִי פִּתְאוֹם קְצָת עֲיֵפָה,
זֶה בְּסֵדֶר שֶׁאִישַׁן טִפָּה?
עֲמַלְיָה הַקְּטַנָּה,
נוּמִי לָךְ יַלְדָּה טוֹבָה,
תֵּכֶף נֵרֵד, הַתַּחֲנָה קְרוֹבָה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה