פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 931 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים הִישָּׁאֲרִי חיפושית
הַמְתִינִי מְעַט,
הִישָּׁאֲרִי כָּאן אִתִּי.
אֲנִי עָיֵף וְיָגֵעַ,
וּבָךְ תֹּם נְעוּרִים.
כְּשֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת-
אֲנִי נִרְגַּע וְשׁוֹכֵחַ
מִכָּל תְּלָאוֹתַי,
אֲרֻכּוֹת הַשָּׁנִים.
אַל תֵּלְכִי מִמֶּנִּי-
תֵּכֶף אֶעֱזֹב לְבַדִּי.
אַתְּ רַק דִּמְיוֹן
שֶׁל חַיִּים אֲחֵרִים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים פשוט כשרון כתיבה "בבר"
חיפושית יקרה,
שיר נהדר.
כשרון כתיבה. הבעה מושלמת למשאלת לב אל הצד שמנגד.
הצלחת להכנס ל"נפשו" על אף שאת "נפשה".
ממתין בסבלנות לספר שלך....
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים תודה רבה חננאל! חיפושית
תמיד אתה מצליח להאיר את ליבי בתגובותיך היפות. כמה טוב שאתה כאן בסימניה!
בינתיים די לי בספרך שלך :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים אני אוהבת את זה סייג'
כשאין לי מושג מי מדבר אל מי בשירים שלך.
אני גם אוהבת כשאת כותבת בלשון זכר, כי יצא לי כבר לקרוא נשים שכותבות בלשון זכר וזה תמיד היה כל כך...קיטשי ומזויף.(אני מקווה שאני בעצמי לא חטאתי בטקסטים כאלה, אבל גם אם כן, אני סולחת לעצמי.)
ברוב השירים שלך אני מרגישה שאת נותנת לאחרים קצת, את האפשרות לקחת המילים שלך לאן שהם רוצים. וגם את זה אני אוהבת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים תודה סאנשיין המקסימה, חיפושית
התגובה שלך ממש שימחה אותי.
במעט מילים הצלחת להגיד הרבה מאוד ולחלק לי מחמאות שממש נגעו לליבי.
אני לא יודעת אם הכתיבה בלשון זכר מתאימה לי מאוד, כי לרוב אני כותבת על דברים מאוד אישיים, מנקודת מבטי הפרטית.
גם השיר הזה הוא אישי, אבל מכיוון קצת אחר.
אם יש מישהו שאני מרגישה שמבין בכתיבה בלשון של המין השני, זה ברק פלדמן המוכשר.
לפעמים אני כותבת יותר במעומעם, אולי אפילו בכוונה. ולפעמים אני כותבת כל כך במפורש עד שאין מקום לטעויות.
עכשיו אני בשלב בחיים שאני מתנסה בכתיבה, וזה משהו שהתחיל אצלי יותר בשנים האחרונות. לפני זה גם כתבתי, אבל יותר לעצמי ולא כל כך הרבה. זה תהליך מעניין, ואני מגלה על עצמי דברים דרכו.
סאנשיין, אני באמת קוראת הרבה ממה שאת כותבת וקצת נחמץ לי הלב שאני לא מגיבה יותר. לא תמיד יש לי מה להגיד או איך לנסח את המחשבות שלי בצורה הנכונה. אבל אני תמיד מרגישה שאני מקבלת משהו מהכתיבה שלך ולומדת על עצמי דרכך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים חיפושית, סייג'
אני חושבת שללב כנה יש דרך משלו להראות מה הוא מרגיש.
אומנם הגבת לי רק פעם אחת חיפושית, אבל בפעם האחת הזאת השארת נוכחות שגרמה לי פשוט להסיק! שכמובן שאת קוראת הרבה ממה שאני כותבת!
אני המרצה הזה שצריך לפגוש את התלמידים שלו רק פעם אחת ולדעת שהם מקשיבים לפחות לחלק ממה שיש לו להגיד, כדי לזכור אותם.
אז אל תחשבי על זה יותר מדי אם להגיב או לא, כי אנחנו בסך הכל כמו רוב האנשים, מגיבות רק כשזה מרגיש לנו נכון ויש לנו מספיק מה לומר.
זה ממש נחמד שאת מאשרת לי משהו שהאינטואיציה שלי כבר ידעה, אבל בחיי כבר ידעתי את זה...וזה לא מפתיע, ופשוט הסקתי שזה ברור וידוע למספיק לאנשים, אני ואת.
כשאני מסתכלת על מה שכתבתי לך, באמת אין שום דבר מיוחד...אבל הכוונה שלי והמשקל שנתתי למה שאני אומרת לו היה באמת גדול.
אני באמת רציתי להגיד משהו ולעשות לפחות את הרושם הנכון אם לא את החיובי, שאני התלמידה שמראה נוכחות פה ושם וללא ספק לפחות מקשיבה לחלק ממה שיש לך להגיד.
אני לא תמיד טובה בלהיות ישירה, בעיקר כשאני מסתמכת נטו על האינטואיציה שלי באיך שאני מתקשרת.
אבל זה בכל זאת איכשהו עבר ובאמת הגיע אלייך כמו שרציתי, אז אני לא מתחרטת על זה.
חשבתי על להגיד בתגובה הקודמת "את נורא מוכשרת" - אבל אז חשבתי: "היא בוודאי כבר יודעת את זה, אל תגידי לה את זה".
גם חשבתי להגיד שאני מחכה לספר שלך, כי אני רוצה לראות אילו מהשירים שלך תכניסי ומה יהיה הסדר ואם אולי הכוונה האמיתית מאחורי כל שיר תיחשף או לפחות תתחדד לי דרך מלאכה זאת.
אבל לא אמרתי את הדברים האלה, כי אני פשוט הייתי בטוחה, שאת יודעת שאת שם.
חיפושית, אנשים מוכשרים יודעים את כשהם מוכשרים, כמו שבחורות יפות יודעות שהן יפות, ולפעמים אנשים פשוט לא אומרים דברים - כי זה כל כך ברור.
מי אני שאעיז להגיד לך "את מוכשרת"?!
זה משהו שיש בו קצת התנשאות, קצת "אתה טוב מספיק בשבילי, סתם שתדע. אתה צריך להיות אסיר תודה שאני רואה את הכישרון שלך".
ואני ממש שונאת בולשיט כזה...
אני לא יודעת אם יצא לך פעם לחוות איך אנשים לוקחים קרדיט על מי שאת, אבל זו לא תחושה כיפית.
הכוונות האמיתיות באמת עוברות בסופו של יום, יש סיבה לכל מילה ופסיק, ואנחנו בתוך כותבים יודעים מה אנשים חושבים או מסתירים מאיתנו דרך הבחירות הקטנות שרק אנחנו נותנים להן את המשמעות מעבר למילים.
אז ידעתי, אז חשבתי גם את בוודאי יודעת.
אבל אז כתבת את המילה "מתנסה" וזה גרם לי לחשוב "או.קיי", אני בספק אם היא לא יודעת היא טובה, אבל אולי היא צריכה לשמוע שבעיניי התהליך עוד לא נגמר...אבל בוודאי שמתישהו הוא יצטרך לשנות סטטוס מ"מתנסה" ל-"עובדת על ספר".
כאילו, אני אהיה קצת מאוכזבת אם כל התהליך הזה הוא רק לשם התהליך...
כי נראה לי שבמיוחד בשירה, יש משהו בלעבוד עם הקטעים הקטנים שלך אל משהו גדול ומגובש יותר, שפשוט מכיל בתוכו ישות אחת נסתרת.
כשאנשים מגבשים את כל מה שהם כותבים לספר, הם צריכים להראות שהם יודעים מי זו הישות הזאת. מה עומד מאחורי כל זה.
ואולי משוררים אחרים פשוט כותבים פה ושם, ואין להם ממש "סיפור" שהם רוצים לספר דרך סדר וכותרות ומוטיבים חוזרים בחלקים מסוימים...אבל לא נראה לי שאת כזאת.
אני אולי טועה, אבל יש משהו שיותר מדי מכיר את עצמו בשירים שלך, שפשוט לא יכול להיות שכמה שירים פה ושם יספק אותו.
אני לא יודעת אם אי פעם יצא לך להרגיש ככה, אבל לפעמים הכתיבה פשוט צורחת עליי שהיא צריכה ספר לגור בתוכו, כזה שיהיה לה לבית ומסגרת, חלל פרטי, שדרך התבננות והביקור בו אנשים אחרים יוכלו להכיר אותה מקרוב, במקום שבו היא הכי היא.
כאילו, ספר זה כמו לתת לילדים שלך חדר משלהם...
אם את יכולה להרשות לעצמך ליצור עבורם את חדר החלומות, המרחב שלהם לגדול ולפתח אינדבידואליות...אני פשוט לא רואה איך כותבים יכולים להתנגד לזה!
את יכולה לבנות את בית החלומות עבור התוכן שבאמת קרוב לליבך ותמיד יהיה חלק ממך, אז למה לא?!
זה אולי תהליך מתיש, אבל דרכו מבינים כל כך הרבה דברים, ואפשר למרוח אותו לאורך שנים.
למה כתבתי כל כך הרבה?
זה מה שקורה כשאני לא ישנה מספיק...אני פשוט מתחילה לומר את כל מה שאני חושבת.
קיצר, מקווה שלא החטאתי משהו...
אני ממש ממש מצטערת שאין לי כרגע את הכוח לבדוק שלא אמרתי בולשיט.
אני פשוט מחזיקה אצבעות שהכוונות האמיתיות שלי באמת נוכחות כמו שזה מרגיש לי.(משהו שאולי אני קצת עושה כל יום. סתם כדי להיות עם יד על הדופק.)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים זה תמיד מפליא אותי חיפושית
איך את כותבת כל כך הרבה.
נחמד שאת מסתפקת בעצם העובדה שאני קוראת שקטה שלך, זה מעיד על בגרות שיש בך, ולדעתי הבגרות הזו לא קיימת בי עדיין.
בדרך כלל אני מניחה שמי שלא מגיב לשיר אבל כן קרא אותו כנראה חשב שהשיר לא מספיק טוב/לא מעניין/לא דורש תגובה/לא קשור אליו. זו הנחת המוצא שלי ולכן אני מאוד אוהבת תגובות של אנשים.
אם לא הייתי רוצה תגובות אני מניחה שהייתי כותבת לעצמי ולא מפרסמת כאן דבר.
בנוסף לפעמים התגובות משמחות אותי בימים קשוחים שאני עוברת.
הביטחון שלי בכתיבת שירה יותר חלש משנדמה לך. לא בהכרח כתיבת שיר מוצלח אחד מעידה שהשיר הבא יהיה גם הוא טוב. כמו שציינת יש המון משמעות לכל מילה ופסיק, ואין לי דרך לדעת איך מישהו אחר קורא את השיר, כל מה שאני יכולה לעשות זה לוודא שעבורי הוא מספיק טוב.
אני מעריכה את האמון שלך בי בכך שאני צריכה להוציא ספר שירה. כרגע אני לא בכיוון בכלל. אני אוהבת את האנונימיות של הכתיבה כאן, זו פריקת רגשות בדרכי על כל מיני דברים שאני עוברת, ממש כמו שאת עושה, רק שאצלי זה נעשה על ידי שירה. לפעמים אני כותבת על הדברים הכי שטותיים (כתבתי שיר על כביסה לפני חודשיים, אם תרצי אשלח לך) ולפעמים על דברים שקצת יותר משמעותיים בשבילי.
אני לא באמת פוסלת ספר, מי יודע מה יהיה בעתיד? פשוט אני מרגישה שאני בשלב קצת שונה.
אני מקווה שאת כן תצליחי להוציא ספר, שזו משימה לא פשוטה לכל הדעות. תהיי בטוחה שתהיה לך קוראת אחת לפחות שבוודאות תקנה אותו, אני :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים אני כותבת הרבה כי אני מדברת מעט, סייג'
אין לי הרבה הזדמנויות לבטא את עצמי, או אנשים שיודעים איך לנהל שיח נכון ובריא.
אני חושבת שהרבה מהמתנות שיש בבני אדם הן פיצוי לדברים אחרים.
הייתי צריכה להתמודד עם הרבה אנשים שלא מקשיבים לי עד הסוף, מזלזלים באינטליגנציה שלי, ואפילו יורדים עליי כשאני מתחילה להישמע חכמה מדי עבורם.
אני מניחה שנמאס לי שאנשים מצפים ממני להישמע מטומטמת, ובגלל שמשום מה מגיל צעיר אנשים שוב ושוב יידעו אותי שאני נשמעת מטומטמת, הייתי צריכה לפענח איך להישמע מספיק חכמה כדי שמישהו יועיל בטובו להכיר בכך שהדברים שאני אומרת נכונים.
בימים שבהם אני מדברת יותר, ומבטאת את עצמי יותר, אני יכולה להגיע למצב שכבר אין לי כוח לכתוב.
אבל כנראה שיש לי קיבולת ממש גדולה, לא משנה כמה אני כותבת תמיד נראה שאני יכולה למצוא בעצמי כוח לכתוב עוד.
לוקח לי גם נורא הרבה זמן להגיע לשורה התחתונה, ואני צריכה לכתוב הרבה כדי למצוא אותה, ואפילו אם אני עייפה אני לא אעצור עד שאני אוודא שאמרתי את כל מה שהיה לי לומר.
כל זה כי החיים לימדו אותי שאם משהו חסר, אפילו הדבר הכי קטן, אנשים עלולים להצליח לבלבל ולהסיח את דעתי מלב העניין.
אני כותבת כמו שאני כותבת כי אנשים לא רוצים לשמוע אותי...כי הם מצאו כל כך הרבה סיבות ללא להקשיב לי, שהייתי חייב ללמוד איך לתקשר בצורה שבה כבר לא יהיה להם שום תירוץ.
עבורי מתנה הכתיבה היא פיצוי, ללא ספק.
זו הדרך היחידה שבה אני מצליחה לשרוד את הדרך שבה אנשים מתייחסים אליי ומשחקים לי בראש.
"קוראת שקטה", אני אוהבת את זה.
זה למה אני לא טובה כמוך בשירה, אני מתקשה למצוא את הדרך הטובה ומדויקת ביותר להגיד משהו שנראה ומרגיש לי מסובך.
אם אני מצליחה למצוא את הדיוק ואת לב הכוונה, זה רק אחרי שכתבתי פסקאות ארוכות בניסיון להגיע אליה.
בהחלט כל מה שאת יכולה לעשות זה לוודא שעבורך הוא מספיק טוב.
לדעתי, היום אנשים צריכים להוציא ספרים שהם בעצמם אוהבים בצורה מוחלטת.
אם אני אוציא ספר, זה היה כי אני יותר מדי אוהבת את מה שכתבתי מכדי לתת לזה להתבזבז.
את אולי עוד לא אוהבת את השירים שלך ברמה כזו שתרצי "מקדש" עבורם, אבל יום אחד זה יגיע.
יום אחד את תתקלי שוב בשירים הישנים ותראי אותם בעיניים חדשות ותשאלי את עצמך "אני כתבתי את זה?!".
בסופו של דבר המחסום הכי גדול עבור כותב זה לא לראות את הכישרון של עצמו.
יותר קל לנו לראות פוטנציאל לכישרון, מאשר להודות שאנחנו כבר עכשיו מוכשרים מאוד.
תסמכי עליי ותסדרי אותם כבר עכשיו ליום שבו תרצי לקרוא אותם שוב, כדי שתוכלי לראות שזה לא סתם "פוקס", וישר לעשות עם זה משהו במקום להתעסק בחיפוש אחר שירים שהתפזרו.
את לא צריכה להאמין עכשיו שאת מספיק מוכשרת, אבל תאמיני שבעצמך מספיק כדי להמר על זה שאולי יום אחד את תראי את הפוטנציאל שלך ככישרון.
אני כבר רואה את זה עכשיו, אבל זה לא משנה מה אני חושבת...כי עוד לא מיצית את התהליך.
יום אחד את תגיעי לשם ללא ספק, אז לפחות תתכונני ותכיני את עצמך לפגוש שוב את היצירה שלך ולהחליט סופית אם היא מספיק או לא.
“Write a short story every week. It's not possible to write 52 bad short stories in a row.”
תכתבי שיר אחד בשבוע. זה בלתי אפשרי לכתוב 52 שירים גרועים ברצף.
את לא צריכה לחשוש שהיצירות הטובות שלך הן חד פעמיות...בסופו של דבר את יודעת להבדיל בין גרוע לטוב, וזה כל מה שאת צריכה כדי להצליח לכתוב עוד שיר טוב.
כרגע את בשלב שונה - אבל יום אחד מי יודע איך תרגישי לגבי זה, אז תכיני את עצמך לאפשרות שאולי יום אחד את כן תרצי ותהיי מוכנה לזה.
אני גם מקווה שאני אצליח להוציא ספר.
אני בכלל לא יודעת למה אני רוצה את זה, כנראה כי אני פשוט אוהבת את הכתיבה שלי.
יש לי את הרצון ואת היכולת אבל עוד לא את התוכן שבאמת עושה לי את זה וגורם לי לחשוב שזה חייב להיות בספר.
זה קצת מסובך כי אני יכולה לכתוב לפחות 3 ספרים מז'אנרים שונים...ושום דבר ספציפי לא מושך אותי, אבל אני אוספת את מה שאני כותבת לפי נושאים, ואולי יום אחד ז'אנר אחד יהיה עמוס מספיק ואיכותי מספיק כדי שאני ארצה לסגור אותו בתוך ספר.
תודה :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים גם אני חיפושית
מדברת מעט. אולי אפילו פחות ממך.
כנראה את צודקת, והכתיבה היא המענה לשתיקה שיש בנו במציאות. לפחות אני מניחה שאצלי ואצלך זו הסיבה.
תמשיכי לאהוב את הכתיבה שלך! אהבה עצמית זה חשוב, ואמונה ביכולת שלך משמעותית מקדמת אותך יותר מכל דבר אחר. התוכן יבוא עם הזמן, אני לא חושבת שיש לך מה למהר. צבירת חוויות אישיות, שמיעת סיפורים של אחרים, קריאת ספרים- כל אלה יוכלו לדייק עבורך מה בדיוק תרצי שיהיה בספר שלך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים תודה חיפושית סייג'
אני יודעת שאת צודקת, כי אלו דברים שאני הייתי אומרת לאחרים.
איכשהו בגלל שאני יותר מודעת לעצמי ולזמן שאני "מבזבזת", אני יותר קשוחה על עצמי, וקשה לי לומר לעצמי בביטחון שאין מה למהר.
אז תודה שכתבת את זה בשבילי, זה עוזר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
