פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 146 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-4 חודשים סגירת מעגל חץ מקסת
סיפור שכתבתי לפני כשנתיים, וערכתי אותו כך שיהיה 700 מילים (זה היה קשה ואוטומטית הוא גם פחות טוב אבל...) כדי שיתאים לתחרות כלשהי. (לא זכיתי, בדיוק בשבוע ששלחתי זכה מישהו ששלח סיפור יותר טוב. בשאר השבועות הייתי זוכה לדעתי...)
אני אוהב את הסיפור הזה, חוץ מזה שכהכרח של צמצום המילים הסוף ממש ממש ממש מהיר ואולי אני אשנה את זה מתישהו. מקווה שגם אתם תאהבו. :)
--------------------------
הקור הסיבירי חדר לעצמותיו דרך קרעי מה שהיה פעם מעיל עבה, אילחש את פצעיו והקשה נשימתו.
הוא רץ, כמה מהר שהזיזוהו רגליו הפצועות והקפואות.
הדבר החם היחיד בתמונה היה רובהו שטרם התקרר מחילופי האש האכזריים.
הוא אבוד בים העצים והשלג. אם לא יהרגוהו רודפיו, יביסוהו הקור, הרעב והחיות. ואולי זה גורל ראוי לשכמותו?
אורות הבליחו מבין העצים. כמה כבר אדם פצוע יכול לברוח מחבורת לוחמים?
השמש כמעט ונעלמה באופק והרקיע כוסה בדוק אדמדם. היער הזה ראה יותר מידי אדום!
האורות התקרבו מכל עבר. "זה הסוף!"
הוא הרים את הרובה והחל לירות בלי הבחנה. עיוור מאדרנלין, חרש מכאב, אנרגטי מפחד ויאוש. מונע מנקמה.
הוא החליף מחסניות במהירות מכנית וריסס לעבר האורות. קנה הרובה התלהט וידו נכוותה, אך הוא לא הבחין.
הוא שאג שעה שרוקן את לוע הרובה על מעילי השלג המאוכלסים זמנית בחיילים.
קליעים נורו מן העבר השני בתגובה ופילחו את האוויר במהירות..
הוא נפגע. קרס תחתיו ורובהו עף מידיו.
העשן התפוגג ומבין קרעי הערפל הגיחו חיילים ברובים מעשנים, מתקרבים לגופו הפצוע של האדם שאך הרגע הרג שבעה מחבריהם.
חייל תפסו ורוקן בגדיו מנשק, העמיס אותו -ולא בעדינות יתרה- על כתפו והחל לצעוד.
בטרם איבד הכרתו, הספיק לחשוב: "אולי דווקא הם יעזרו לי להגיע למטרה!..."
כשבועיים קודם:
הוא ישב מול שרירן הלבוש ברשמיות. השרירן, חייל לשעבר ללא ספק, רכן קדימה בדיסקרטיות.
"ביקשתי להיפגש כי יש לי הצעה בשבילך..."
הוא ניקה לכלוך בלתי נראה מדש חליפתו והביט בעיניים העוצמתיות. "אני מקשיב..."
"אז ככה, אני מנהיג של קבוצת חיילים בעבר, גנגסטרים בהווה. והנה העניין: במקום כלשהו ביער מוחבא כל השלל שמאמא רוסיה "גבתה" מהיהודים שהגלתה לסיביר. האוצר שווה הון! רוסיה מלבינה אותו ומשתמשת בו למטרות צבאיות. האוצר מוסתר. פן העם ידעו שרוסיה, הדמוקרטית מזמן, עוד אוכלת מדם התקופה ההיא...
המיקום המדויק לא ידוע, אבל יש מיקום משוער."
"ואיך כל זה קשור אלי?" שאל, חיוור.
"פשוט מאוד! אתה חייל משוחרר ששירת הרבה ביערות. אתה מומחה בניווט והישרדות בשלג. אנחנו חיילים שמומחים בתחומים אחרים...
עשיתי עליך מחקר קטן, אתה לא הכי נאמן למולדת..."
הוא נדרך. האיום המסווה שבדברי השרירן, שקוף כמים! אין לו הרבה ברירות…
5 דקות אח"כ נלחצו הידיים.
-הימים הבאים היו אינטנסיביים. הם התאמנו יחד ובנו תוכנית פעולה.
כל אזור היער הסמוך לנקודה אסור לכניסה אזרחית ולכן כלי תחבורה לא יכולים להתקרב לשם.
ומרדיוס של כ10 קילומטר מתחילים פטרולי חיילים.
ה"נקודה" היא בסיס צבא שכנראה המטרה.
לא יהיה מנוס מניווט רגלי מספר ימים, ובתקווה שיצליחו להתחמק מכל הפטרולים.
זה לא קרה.
לאחר כיומיים בתנאים על-אנושיים, החבורה המיומנת שמנתה כעת שמונה אנשים נתקלה בפטרול.
שתי שניות ארכו לחיילים להבין מהיכן מגיעה האש.
ואז התחיל הקרב האמיתי.
כמויות בלתי נגמרות של חיילים הגיחו מבין העצים והקליעים מילאו האוויר.
"חבריו" נפלו בזה אחר זה, לא לפני שהרגו כ50 חיילים.
הוא ניצל בעור שיניו.
הצוק קלטו בחיבוק קר. השורד היחידי.
אם הם היו יודעים למה באמת הצטרף אליהם.
אם רק היו יודעים שעל כל שודד שנפל -ליבו חייך בהקלה...
כ15 שנה קודם:
אווירת הקדושה ששררה בבית הכנסת המחתרתי הופרעה באחת כשנכנסו שוטרי ק.ג.ב מלווים בחייל שנוכחותו נראתה תמוהה.
עד מהרה הובהר העניין. הוא המלשין!
צרור שטרות החליף ידיים ובחיוך שיכורים הוא ניגש לרב בית הכנסת.
"אל תשכח לצעוק "שמע ישרואיל" לחש על אוזנו בלגלוג, ניגש לארון הקודש ותלש חתיכה ממעיל ספר התורה.
הרב פרץ בבכי לנוכח הביזיון, וזכה במבט מזלזל שנשאר בעיני החייל גם כשהשוטרים לקחו אותם לסיביר.
רק בבוקר, כשפגו הדי האלכוהול, חדרה למוחו ההכרה.
"מה עשיתי?!"
ומאז, אין לו יום וליל. מה הוא לא עשה לכפר על מעשהו הנורא?
אך מה יוכל לכפר ע"כ?
וכשנזדמנה לידיו ההזדמנות לפדות רכוש יהודי ותשמישי קדושה, קפץ עליה מיד.
ואולי, אולי תעלה לו כפרה?
* * *
הוא פקח עיניו באיטיות. הוא היה חבוש, תפור וקשור למיטה. שומר עמד עם הגב אליו. מעולה!
הוא זז והזיח את האזיק לכ5 ס"מ מעל מפרק כף ידו ולפני שהשומר הספיק להגיב היה אקדח השומר אצלו.
הוא ירה בשומר ובאזיקים שכבלו את גפיו למיטה.
הוא ערבב חומרים שהיו בחדר -מרפאת הבסיס, יצר פצצה וברח החוצה כשהבסיס כולו מתפוצץ מאחוריו בתגובת שרשרת שיצר פיצוץ המרפאה. התגנב בחסות ההמולה לביתן האוצר, ירה במנעול -ונכנס.
הוא הרים ספר תורה.
דמעות זלגו מעיניו כשדימה לראות קרע מוכר במעילו.
קצין ערני הפנה ראשו לביתן האוצר. הרים אקדחו.
ירייה הפרה הדממה.
הוא הספיק לצעוק "שמע ישראל" ונפל על השלג, חובק בידיו את ספר התורה.
הרוח יבבה וקולה כמו לחש "מחול לך. מחול לך. מחול לך."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
