חיפושית, אי אפשר שלא לחוש בכתיבתך, בעצב וההתקוממות אל מול כוס המרורים, מנת חלקנו בחלקת אלהים הקטנה כאן. כתבת כל כך יפה על נושא כאוב ומכאיב.
סַכִּין בַּשָּׁלוֹם הַמִּתְנַפֵּץ
נְהָרוֹת שֶׁל דָּם נִגָּרִים,
מְגֹאֲלוֹת סַכִּינֵי מְרַצְּחִים.
קָרְבְּנוֹת דֶּרֶךְ תְּמִימִים,
נֶעֱקָדִים עַל מִזְבַּח זֵדִים.
שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה לֹא יִשְׁכּוֹנוּ,
חִיל, בְּעָתָה וּפַחַד לֹא יִמּוֹגוּ,
עַד תְּעֻקַּר אַכְזְרִיּוּת וְרֶשַׁע,
מֵאֱמוּנַת הַמָּוֶת וְהַפֶּשַׁע.
אֵין מָקוֹם בְּזוֹ הַנַּחֲלָה,
לִשְׁכֵנֵי שִׂנְאָה וּמַשְׂטֵמָה.
לַהֲקִיאָם כִּי הָיוּ לְרוֹעֵץ,
כְּסַכִּין בַּשָּׁלוֹם הַמִּתְנַפֵּץ.
חֲנַנְאֵל, כ"ז אדר ב' ה'תשפ"ב
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה