יום אחד
כשנהיה זקנים ומקומטים
נביט
האחד מעבר לשנייה
וניזכר
בכל אותן דמויות
שהתפספסו
התמסמסו
החרטה תקנן
ותשתקע
מה עושים עם זה?
הרצה לאחור
כפול 4
היום
צעירים, נועזים ופזיזים
מנסים ומתנסים
עושים טעויות
בלי הפסקה
לא רואים בעיניים
בלי פחד
אין חרטות
רצים קדימה
בעיניים עצומות
רגע!!!
קול פנימי
קול קורא
להרגיע את החיפזון
לחשוב על הפזיזות
ולתכנן את הצעדים
אויש שקט כבר!
עדיף לחיות בחרטה
על דברים שנעשו
באומץ ומעט טיפשות
מאשר לחיות בשיברון לב
על דברים שהתפספסו
מפחד
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה