רבה אנסח כאן את דעתי -את הפרספקטיבה ההפוכה לשלך - כי אחרי הכל נשמע שאת ממש מתוסכלת ומאוכזבת. לפני דברי חשוב לי לציין שלא קראתי את הספר אך אני מקווה שאת לא רואה בכך מחסום להבעת דעה אישית , סובייקטיבית, למצב הקורא המתוסכל אליו נקלעת.
אני מבינה למה ה"תעלול" גרם לך לחוש מרומה , כאילו זמנך נגזל ממך בציפייה לסוף המקובל בו הרוצח נתפס וכל הדמויות ,כולל הקורא, נושמים לרווחה אחרי מלחמת מוחות ארוכה אבל בגדול, מדובר בהטעיה שהיא די נפוצה בספרי מתח ודי קל להבין את הסופרת שהשתמשה בדרכים ספרותיות לבצע הטעיות ובלבולים כדי שלא תהיה לך דרך לראות מבעד למסך ההטעיה,בה נופלים החוקרים/שוטרים האמונים על בפרשה ואז הסוף לא יהיה צפוי ובנאלי מדי.
הרבה דווקא יאהבו את הסוף המפתיע במידה ולא צפו אותו ויעריכו מקרה ספק מעצבן ספק מציאותי בו הפושעת האמיתית מצליחה להערים על השוטרים ועל הקוראים במומחיות של סוציופתית. הרי פושע שבא על עונשו כל פעם זה לא מציאותי,לא בחיים ולא בעולם הספרותי שרוצה לחדש ולהיות מקורי.
דוג' מוכרת אך פחות מעצבנת ניתן למצוא בספרי גיי קיי רולינג שמבצעת הטעיות על ימין ועל שמאל רק שאצלה אין סוף צפוי ו"מקובל" שלרוב הזאנ'ר נדחף אליו ואיכשהו הסוף הטוב מספק את הסחורה לכן יש כלפיה הרבה פחות תחושת תערומת אבל אממ כן, זה משהו שלא חייב לקלקל הכל..מצטערת על החפירה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
