״כעוד אדם בעולם״
השינה בגני שעשועים,האי חשיבות למזון ושתייה,הבגדים המסריחים והשיער אשר מגרד מרוב יצורים לא מזוהים המתהלכים בראשי.
התחננות לכמה שקלים ברחובות בשביל ההתמכרות שלי.
התמכרות שזורמת בדמי, במוחי השרוט מכל פנטזיה או סיוט.
אלו הם חיי, החיים בין השמיים לספסלים וללילות קרים.
פרק א -״ ההתחלה״.
אהבתי את החיים שלי לפני הסמים,אפשר אפילו להגיד שהערכתי אותם.
נטעתי לנטיב הלא נכון,מתוך הסקרנות גוססת הציפורניים לחור שחור מלא בדידות.
בלילה החשוך בחיי, כנער בן 15 כאשר מולו מונחת גלולה אחת תמימה אשר הולכת לשנות את כל פני המשחק.
איבוד התחושות,הריחוף הממכר, השמים מתבהרים והמלאכים מתגלים.
מיום ליום ההתמכרות שלי הלכה וגברה, זה הסתכם בגניבות של כסף שהובילו בסופו של דבר לאיבוד הקשר עם ההורי.
הפסקת קידום השכלתי מאחר ומוחי צרך את כל האנרגיה עקב רדיפה אחר הסם.
ויעל,איבדתי את יעלי, האהבה הראשונה בעלת העיניים הפקחיות והשפתיים הסימטריות אשר מתגלות אליי ומנשקות את שפתיי כאשר אנו פונים אל שדות מלאים פרחים בצבעים חמים, המחממים את גופנו באושר.
כיום,לאחר כמעט שלוש שנים אני בטוח שהיא שכחה ממני.
הכאב חורט על פני המצח את שמה הטהור,על הגוף שדמו מקולל,והאמת הכואבת אשר מתחלפת לה כאשר הקוסם מגיע ומפעיל את קישוריו.
במשך כל יום,דמויות שונות חולפות על פני כרוח חזקה.
אותה רוח חזקה אוספת את תגובות העלבון ופרצופי התגעלות, דוקרת את ליבי השברירי בקרירות שלא דמה לה מעולם.
נשארתי לבד, מנודה מהעולם המנוכר והשיפוטי - משקיף על אותם דמויות עם נשמות מתחלפות אשר מנסים לקבור עמוק את עברם ביחד איתם.
פרק ב׳ (״המשפחה שבחרתי״)
במשך כל חיי פחדתי מלילות שקטים אך בשנתיים האחרונות זה גבר, השיערות נעמדות עם הגעת החשכה,האוזניים הרגישות מכל תזוזה והשדים המתחבאים מאחורי גבי ומתלחשים מעשי זימה.
הלילות הטובים מכל הרעים היו מסתמנים בגויינט ארוך עם שתייה חריפה הממתיקה את מצבי.
אני מתגעגע לריח של אישה, למגע עם הידיים הרכות והקטנות, השיער אשר גורם לצמרמורת בעת קרבתו אל עבר גופי ושמיעת הסיפורים חסרי הפואנטה.
לאט לאט נמחקת לה מדמיוני הנשיקה עם יעלי, הרגע הקסום בחיי בו הפרפרים שבגופי יצאו לחופשי ומשנים את העולם לטוב יותר.
בתחילת דרכי לרחוב לא הייתי לבדי, רון ודניאל נדחפו למים העמוקים בהם אני כבר התחנכתי.
מארוחות חמות ומיטה זמינה לרחוב וכמה שקלים בשביל שורה אם המזל שיחק לטובתינו.
למרות כל הסיפורים אשר בטח מזעזעים אתכם או בכלל גורמים לכם לשנוא אותי, אלו היו גם התקופות הטובות בחיי.
בלי מחשבות על המחר ומה יבוא יחד איתו, על איך אנחנו נראים או נשמעים מאחר ונסענו במכונת הזמן ולא עצרנו אף לשנייה.
רון ודניאל היו המשפחה שבחרתי, היינו כולנו באותם מים מפחידים - כאשר באותו הזמן הורגשו כקדושים.
נרדמנו עם מליוני הכוכבים והתעוררנו לצלצולי המכוניות אשר החליפו את תפקידו של התרנגול המפורסם.
נשמנו אחד את השני, חלקנו ברית של אהבת אחים כאשר הגנה והקרבה הם חלק מהעקרונות.
היינו מאוחדים לעד,לפחות חשבתי כך עד שהאהובים שלהם הצילו אותם מהמפלצות המסתובבות ברחובות כאשר אני הוא זה שמוביל אותם.
חילצו את אחיי מהמלחמות ונשארתי לבדי בשטח ההפקר, מתפלל לאלוהים ליחס מצדו,להצלה ממי שנהפכתי להיות.
פרק ג׳ - ״נערי החופש״.
אתמול חוויתי אחד ממעשי הצדקה המזויפים אשר הסתכמו בחפיסת עוגיות, מים מינרלים וחיוך האומר ״אנחנו מצטערים שהחיים שלך בזבל״.
החיים שלי באמת בזבל? אותה שאלה לא הרפתה והמשיכה להדהד בראשי במשך היום.
השחקן התקדם לו קובייה אחר קובייה כאשר בכל צעד שהתקדם איבד דבר יקר ערך ואת חייו אשר הבהרו ללא כל כך נוראיים.
והפרס? הפרס היחידי בו אני זכיתי היה להיכנס לכלא של עצמי.
לכוד בין רגשותיי אשר מנסות להיראות בפני אחרים, לרחמים והבנה בהתמכרותי לחומר הקדוש כאלוהים.
אמי מעבירה את ידה בשערות ראשי ומבקשת ממני לחזור הביתה, במהרה הבנתי שמדובר בחלום ולא במציאות.
הבן שביקשה להעלים מהעולם,מקשר דמה אשר גרם לה לצעקות מכאב בחדר הלידה לבכי מר מלא אכזבה ממה שגידלה.
לא שייך לבית חם, לאהבה ממתיקה, חברות נאמנה ואף לעצמי.
הכול נראה כבר אותו דבר, אותם פרידות מכאיבות מהבני זוג, חלומות של הורים המתגשמים דרך ילדיהם הריקים מתוכן והצפייה לעתיד טוב יותר בשבילנו.
להרוויח כסף,להכיר את אהבת חיינו ולהקים משפחה אשר תהרוס את אותה אהבה.
עם שקיעת השמש, שקעה הבושה והאשמה במוחי, השנאה העצמית לאיפה שהובלתי את עצמי.
באותם רגעים ניסיתי למצוא אשמים אך לא מצאתי, חיי תקועים בזבל באשמתי.
ההבנה לכך שטפה את נשמתי וכמעט חנקה אותה.
אנחנו כנערי החופש רודפים אחר האהבה, ובמקרה שלי אהבתי לסמים הלכה וגברה למען מחיקת האשמה הרצחנית.
פרק ד - ״המוות דפק לו בדלת״
השגיאות מעצבות את גורלינו ובלעדיהן היינו אבודים, הולכים במעגלים ושואלים שאלות על קיומינו.
במשך מספר שנים , אני הולך במעגלי הרשע מבלי לסטות ימינה או שמאלה.
בבית המשפט הנאשם נשאל שאלות חורצות גורל ואמון, אך איני מסוגל להישבע בעד האמת כאשר השקר המתהלך עומד על אותו פודיום.
הגוף נחלש ואיתו המחשבות האופטימיות על העתיד.
השלמתי עם גורלי המר אך עברי נשאר פתוח עם רגשות טינה.
לא מסוגל לסלוח להוריי אף שהייתי זקוק לחיבוק חם מאמא.
לא מסוגל לשנוא את יעלי ומתגעגע לרגע להסית את מבטי ולהבחין בה כאשר עיניה נסגרות ומחשבותיה רצות.
באותו הזמן רק עסקתי בלנחש מהו העלילה של החלום, מיהו הבמאי? והשחקנים?
אהבתי לשמוע את הנשימות הזעירות ולהרגיש את ידיה אשר אוחזות בידיי מרוב פחד שאעזוב לרגע.
הכעס והאיבה לריקבון המכונה יונתן גרם לי לוותר על חיי, ממשיך להסניף ולהזריק עד הטיפה האחרונה כאשר מודע לידיעה שזהו,הגיע היום לפגישה עם אלוהים.
הרכבות חולפות ואיתם הזכרונות הטובים.
״רציתי בסך הכול לעוף,אמא״
״לימדת אותי אהבה יעלי״
״ תודה שהייתם לי למשפחה כשהייתי זקוק לה יותר מכל ״
לבסוף הוגשמו תפלותיי ועברי נסגר כאשר התקווה להבנה וחמלה הושגה.
חיי נמכרו במשחק מלוכלך ומכור, נשמתי חשופה וגופי הנהפך לקורבן מהחלטותי ההרסניות.
תהיתי לרגע אם זוהי הגרסה הטובה ביותר שלי, מה הייתי עושה אחרת.
מסקנתי שלעולם לא נדע אם אנחנו הגרסה הכי טובה של עצמינו, אם נמות עם תחושת סיפוק ואהבה סביבנו, אם היינו טובים או שבכלל לאן אנו פונים כרגע.
לא אחווה את תחושות הריגוש והאחריות בבניית מדינה קטנה מדמי, להזדקן בכבוד ולמות כאשר אהבה היא זו שהורגת אותך בעדינות.
הייתי כעוד אדם אשר עולמו הסתיים בנעוריו, מוקף בכלום חוץ מסמים - הדבר שהגדיר ולקח את חייו.
השינה בגני שעשועים,האי חשיבות למזון ושתייה,הבגדים המסריחים והשיער אשר מגרד מרוב יצורים לא מזוהים המתהלכים בראשי.
התחננות לכמה שקלים ברחובות בשביל ההתמכרות שלי.
התמכרות שזורמת בדמי, במוחי השרוט מכל פנטזיה או סיוט.
אלו הם חיי, החיים בין השמיים לספסלים וללילות קרים.
פרק א -״ ההתחלה״.
אהבתי את החיים שלי לפני הסמים,אפשר אפילו להגיד שהערכתי אותם.
נטעתי לנטיב הלא נכון,מתוך הסקרנות גוססת הציפורניים לחור שחור מלא בדידות.
בלילה החשוך בחיי, כנער בן 15 כאשר מולו מונחת גלולה אחת תמימה אשר הולכת לשנות את כל פני המשחק.
איבוד התחושות,הריחוף הממכר, השמים מתבהרים והמלאכים מתגלים.
מיום ליום ההתמכרות שלי הלכה וגברה, זה הסתכם בגניבות של כסף שהובילו בסופו של דבר לאיבוד הקשר עם ההורי.
הפסקת קידום השכלתי מאחר ומוחי צרך את כל האנרגיה עקב רדיפה אחר הסם.
ויעל,איבדתי את יעלי, האהבה הראשונה בעלת העיניים הפקחיות והשפתיים הסימטריות אשר מתגלות אליי ומנשקות את שפתיי כאשר אנו פונים אל שדות מלאים פרחים בצבעים חמים, המחממים את גופנו באושר.
כיום,לאחר כמעט שלוש שנים אני בטוח שהיא שכחה ממני.
הכאב חורט על פני המצח את שמה הטהור,על הגוף שדמו מקולל,והאמת הכואבת אשר מתחלפת לה כאשר הקוסם מגיע ומפעיל את קישוריו.
במשך כל יום,דמויות שונות חולפות על פני כרוח חזקה.
אותה רוח חזקה אוספת את תגובות העלבון ופרצופי התגעלות, דוקרת את ליבי השברירי בקרירות שלא דמה לה מעולם.
נשארתי לבד, מנודה מהעולם המנוכר והשיפוטי - משקיף על אותם דמויות עם נשמות מתחלפות אשר מנסים לקבור עמוק את עברם ביחד איתם.
פרק ב׳ (״המשפחה שבחרתי״)
במשך כל חיי פחדתי מלילות שקטים אך בשנתיים האחרונות זה גבר, השיערות נעמדות עם הגעת החשכה,האוזניים הרגישות מכל תזוזה והשדים המתחבאים מאחורי גבי ומתלחשים מעשי זימה.
הלילות הטובים מכל הרעים היו מסתמנים בגויינט ארוך עם שתייה חריפה הממתיקה את מצבי.
אני מתגעגע לריח של אישה, למגע עם הידיים הרכות והקטנות, השיער אשר גורם לצמרמורת בעת קרבתו אל עבר גופי ושמיעת הסיפורים חסרי הפואנטה.
לאט לאט נמחקת לה מדמיוני הנשיקה עם יעלי, הרגע הקסום בחיי בו הפרפרים שבגופי יצאו לחופשי ומשנים את העולם לטוב יותר.
בתחילת דרכי לרחוב לא הייתי לבדי, רון ודניאל נדחפו למים העמוקים בהם אני כבר התחנכתי.
מארוחות חמות ומיטה זמינה לרחוב וכמה שקלים בשביל שורה אם המזל שיחק לטובתינו.
למרות כל הסיפורים אשר בטח מזעזעים אתכם או בכלל גורמים לכם לשנוא אותי, אלו היו גם התקופות הטובות בחיי.
בלי מחשבות על המחר ומה יבוא יחד איתו, על איך אנחנו נראים או נשמעים מאחר ונסענו במכונת הזמן ולא עצרנו אף לשנייה.
רון ודניאל היו המשפחה שבחרתי, היינו כולנו באותם מים מפחידים - כאשר באותו הזמן הורגשו כקדושים.
נרדמנו עם מליוני הכוכבים והתעוררנו לצלצולי המכוניות אשר החליפו את תפקידו של התרנגול המפורסם.
נשמנו אחד את השני, חלקנו ברית של אהבת אחים כאשר הגנה והקרבה הם חלק מהעקרונות.
היינו מאוחדים לעד,לפחות חשבתי כך עד שהאהובים שלהם הצילו אותם מהמפלצות המסתובבות ברחובות כאשר אני הוא זה שמוביל אותם.
חילצו את אחיי מהמלחמות ונשארתי לבדי בשטח ההפקר, מתפלל לאלוהים ליחס מצדו,להצלה ממי שנהפכתי להיות.
פרק ג׳ - ״נערי החופש״.
אתמול חוויתי אחד ממעשי הצדקה המזויפים אשר הסתכמו בחפיסת עוגיות, מים מינרלים וחיוך האומר ״אנחנו מצטערים שהחיים שלך בזבל״.
החיים שלי באמת בזבל? אותה שאלה לא הרפתה והמשיכה להדהד בראשי במשך היום.
השחקן התקדם לו קובייה אחר קובייה כאשר בכל צעד שהתקדם איבד דבר יקר ערך ואת חייו אשר הבהרו ללא כל כך נוראיים.
והפרס? הפרס היחידי בו אני זכיתי היה להיכנס לכלא של עצמי.
לכוד בין רגשותיי אשר מנסות להיראות בפני אחרים, לרחמים והבנה בהתמכרותי לחומר הקדוש כאלוהים.
אמי מעבירה את ידה בשערות ראשי ומבקשת ממני לחזור הביתה, במהרה הבנתי שמדובר בחלום ולא במציאות.
הבן שביקשה להעלים מהעולם,מקשר דמה אשר גרם לה לצעקות מכאב בחדר הלידה לבכי מר מלא אכזבה ממה שגידלה.
לא שייך לבית חם, לאהבה ממתיקה, חברות נאמנה ואף לעצמי.
הכול נראה כבר אותו דבר, אותם פרידות מכאיבות מהבני זוג, חלומות של הורים המתגשמים דרך ילדיהם הריקים מתוכן והצפייה לעתיד טוב יותר בשבילנו.
להרוויח כסף,להכיר את אהבת חיינו ולהקים משפחה אשר תהרוס את אותה אהבה.
עם שקיעת השמש, שקעה הבושה והאשמה במוחי, השנאה העצמית לאיפה שהובלתי את עצמי.
באותם רגעים ניסיתי למצוא אשמים אך לא מצאתי, חיי תקועים בזבל באשמתי.
ההבנה לכך שטפה את נשמתי וכמעט חנקה אותה.
אנחנו כנערי החופש רודפים אחר האהבה, ובמקרה שלי אהבתי לסמים הלכה וגברה למען מחיקת האשמה הרצחנית.
פרק ד - ״המוות דפק לו בדלת״
השגיאות מעצבות את גורלינו ובלעדיהן היינו אבודים, הולכים במעגלים ושואלים שאלות על קיומינו.
במשך מספר שנים , אני הולך במעגלי הרשע מבלי לסטות ימינה או שמאלה.
בבית המשפט הנאשם נשאל שאלות חורצות גורל ואמון, אך איני מסוגל להישבע בעד האמת כאשר השקר המתהלך עומד על אותו פודיום.
הגוף נחלש ואיתו המחשבות האופטימיות על העתיד.
השלמתי עם גורלי המר אך עברי נשאר פתוח עם רגשות טינה.
לא מסוגל לסלוח להוריי אף שהייתי זקוק לחיבוק חם מאמא.
לא מסוגל לשנוא את יעלי ומתגעגע לרגע להסית את מבטי ולהבחין בה כאשר עיניה נסגרות ומחשבותיה רצות.
באותו הזמן רק עסקתי בלנחש מהו העלילה של החלום, מיהו הבמאי? והשחקנים?
אהבתי לשמוע את הנשימות הזעירות ולהרגיש את ידיה אשר אוחזות בידיי מרוב פחד שאעזוב לרגע.
הכעס והאיבה לריקבון המכונה יונתן גרם לי לוותר על חיי, ממשיך להסניף ולהזריק עד הטיפה האחרונה כאשר מודע לידיעה שזהו,הגיע היום לפגישה עם אלוהים.
הרכבות חולפות ואיתם הזכרונות הטובים.
״רציתי בסך הכול לעוף,אמא״
״לימדת אותי אהבה יעלי״
״ תודה שהייתם לי למשפחה כשהייתי זקוק לה יותר מכל ״
לבסוף הוגשמו תפלותיי ועברי נסגר כאשר התקווה להבנה וחמלה הושגה.
חיי נמכרו במשחק מלוכלך ומכור, נשמתי חשופה וגופי הנהפך לקורבן מהחלטותי ההרסניות.
תהיתי לרגע אם זוהי הגרסה הטובה ביותר שלי, מה הייתי עושה אחרת.
מסקנתי שלעולם לא נדע אם אנחנו הגרסה הכי טובה של עצמינו, אם נמות עם תחושת סיפוק ואהבה סביבנו, אם היינו טובים או שבכלל לאן אנו פונים כרגע.
לא אחווה את תחושות הריגוש והאחריות בבניית מדינה קטנה מדמי, להזדקן בכבוד ולמות כאשר אהבה היא זו שהורגת אותך בעדינות.
הייתי כעוד אדם אשר עולמו הסתיים בנעוריו, מוקף בכלום חוץ מסמים - הדבר שהגדיר ולקח את חייו.