פרפר נחמד
פרפר אחד היה עושה צרות ביער. כל פעם היה מציק ופוגע במישהו אחר. בימי החורף הקרים היה מוציא גוזלים מהביצים המחוממות ותופס את מקומם רק כדי שיהיה לו נעים וחם. בימי הקיץ החמים , בזמן שזוחלים רבים היו מסתתרים מתחת לאבנים, הלך הפרפר למושבות הבונים ונידנד להם עד שאלה בנו לו סככה מוצלת וכך,התנהלו הדברים,כשהכל יודעים שהפרפר עושה רק מה שנוח לו ונעים. כה רבים היו החטאים עד שהוזמן הפרפר לבית המשפט, שם שפטו שלושה שופטים נכבדים- קוף , תוכי וגי'רפה. עברו כל החיות לפני הדוכן וסיפרו את שקרה ולאחר שורה ארוכה של מעשים ולא מעט בננות שעברו בין הכיסאות לשופטים (לקוף היו בני משפחה רבים), התבקש הפרפר לעמוד ולענות- האם הוא לוקח אחריות. "לא אשם" , צעק הפרפר. מיד צווח גם התוכי - "לא אשם" והאולם סער- "זה מה שאמרת גם שבוע שעבר!"
"איזה מן שופט אתה?" צעקו עליו הבונים. "אשם, אשם,תגיד שהוא אשם!" מיד חזר על דבריהם התוכי וקבע שהוא אשם.פנו כולם אל הגי'רפה אך אף חיה לא הבינה , ממרחק הצוואר הגבוה , מה אומרת הגי'רפה. היא תמיד רחוקה מדי,רטנו כל החיות. וכך, כשהתיק נסגר מחוסר ראיות, שב לו הפרפר אל היער - להציק לכל החיות.
בפעם הבאה בה הוזמן הפרפר אל אולם הצדק ישבו לשפוט הצב והתנשמת. אותם לא ניתן היה לשחד והם שפטו בדרך כלל ביושר ובצדק.אבל לצמד הייתה בעיה-חוסר תיאום במשפטי ההגיה. "אילולי חיית רק יום אחד לא הייתי כה סלחנית כלפייך", אמרה התנשמת במהירות שיא. "ניתן לך פרס כספי, אה , זאת אומרת קנס כספי ואני הולכת לקוות שבכך תיתן לבונים קצת מנוחה. הם צריכים לבנות לי את ה-" אך לפתע נקטעו דבריה." ל..מע..ש..ה",אמר הצב באופן איטי להחריד , שאפיין כל מה שניסה להגיד, "יש.. פר..פה..רייים.. ש..שחי.ים גם שבוווווו-" "אההה",אמרה התנשמת,שמעולם לא המתינה לסוף הדברים "מצוין שאתה מזכיר לי הרבה לעשות במעט זמן, באמת, אך העניין הוא הפרפר ולא הבונים או מה שעלי לקוות שהם עושים או לא עושים.. מה קבענו, פרפר נחמד? בחר לך דרכים מועילות לעשות לימונדות מלימונים.."
ושוב, יצא לו הפרפר אל היער אך הפעם , החליטו החיות, לא ילכו להגיש עוד תלונות. דברים יתחילו להשתנות,לחששו הבריות. חייבים לשים גבולות לפושעים של היערות וזה לא יקרה באמצעות השיטות הקיימות אך למרבה תדהמתם, כמו הרגיש הפרפר את תוכניתם, קם ,ארז את חפציו- ונעלם. כל שנותר הוא הסיפור והתקווה , שנשמרת כמו גחלת מתחת לשמי התכלת.
"האם זה הסוף?" שאלה הדובה והוציאה קצוות שיער ארוכה מפיה.
"נדמה לי שכן", אמרה זהבה והפכה דף נוסף בספר,חושפת את הכריכה הפנימית. "כן, נראה שזה סוף הסיפור".
"כמה נורא..טוב שהגורה ישנה..זאת ממש טרגדיה אנושית אחת גדולה,לא אבא דוב? ובגלל מי?! פרפר קטן וסתמי."
"כן,אבל אל תצטערי", אמר אבא דוב."אני בטוח שהסוף הטוב רק נדחה לסיפור הבא.עכשיו,מי רוצה דייסה חמה ומתוקה?"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
