התעוררתי הבוקר ושתיתי כוס קפה, הדלקתי גוינט והתרווחתי על הכורסה. החתול קפץ והתכרבל לי בין הרגליים.
הבית מבולגן, בגדים מפוזרים בכל מקום, הכיור מפוצץ כבר שבועות, כאוס. בדיוק כמו אצלי בראש.
יצאתי לבר ושם הזמנתי עוד קפה. אחד הלקוחות הציע שנשחק שחמט, הוא הפסיד פעמיים.
חבר קרא שני קטעים שכתבתי.
יצאתי מהבר, בדדרך לעבודה. קר בחוץ והיום אפור.
על הכביש שכבה יונה שנפגעה, היא לא זזה. המכה בטח הרגה אותה במקום. אני המשכתי והיונה נשארה מאחור, כדאי שמישהו יזיז אותה.. מכונית עברה על הכביש, רכב גדול, וישר יכלתי לראות את מרחץ הדמים שעתיד להתרחש בשניות הקרובות.
הרחוב רועש, המון אנשים, תחבורה, יותר מידי מתרחש והראש כואב. אתמול השתכרתי, גם שלשום. אני לא בטוח מתי פעם אחרונה סיימתי לילה ולא חזרתי בזגזגים הביתה.
את העבודה על הרכבת עדיין לא סיימו, פועלים בכתום, חפירות, אבק.
בדרך ילדה קטנה ביקשה שאעזור לה לפתוח את מנעול הדלת של חדר האשפה. כשהגעתי לשוק אכלתי סביח. יש לי שעה להעביר עד למשמרת.
סיימתי את המשמרת והמשכתי חזרה לבר בעיר בה אני גר. הברמן הוא חבר, הוא מכיר אותי ויודע מה אני שותה. אני מתיישב והכוס כבר מונחת מולי על מפית.
עוד יום נגמר ועוד לילה שמתחיל, שום דבר חדש.
כוס וויסקי, סיגריה ואת, את שכבר מזמן הפכת לדיירת קבועה אצלי במחשבה. גם עכשיו, בארבע לפנות בוקר, מקווה שחם לך, שטוב לך.
חיברתי אוזניות, המוסיקה מתנגנת, שיר ועוד שיר, לב שלם של ברי וקפה וסיגריה של רביד וכמוהו, גם אני לא מבין את הסרטים שאת אוכלת.
אנחנו באותה סירה, השפל הגדול הוא החיים שלנו.
אני כותב סיפור על נמלה שפוגשת באדם. אני ממשיך לשתות, סיגריה ועוד סיגריה, שאכטה ירוקה, גל של הזיות. מאבד מציאות לרגע, כבר חמש וחצי בבוקר, השחר הפציע וזיכרון ישן עולה.
שילמתי חשבון ויצאתי מהבר. בבית נזרקתי על המיטה ובזמן שאת מתרוצצת לי במחשבות נרדמתי כמו תינוק בזרועותיה של אמי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
