לַחֲדַר הוֹרַי יֵשׁ דֶּלֶת מֵרֶשֶׁת
הַדֶּלֶת הַזּוֹ עוֹצֶרֶת
רַק זְבוּבִים וְיַתּוּשִׁים,
לֹא מַבָּטִים שֶׁל אֲנָשִׁים.
יורם כתב על השיר:
עם השיר הזה פתחתי את ספרי משק יגור טיוטה וזוהי התמונה הראשונה הזכורה לי מילדותי בקיבוץ יגור. חדר קטן בצריף, שלושה על שלושה מטרים, ללא ברז סמוך, ללא שירותים וללא מינימום של פרטיות. זה היה צריף ארוך שהיו בו שישה או שמונה חדרים, אחד אחרי השני, ובין חדר לחדר הפרידה מחיצה דקה של עץ, אפילו לא מחיצה כפולה. ואתה, לא רק שיכולת לשמוע מה קורה בחדר הסמוך, יכולת לשמוע מה קורה בחדר השלישי והרביעי והחמישי. ואנשים עם שמיעה טובה שמעו גם מה קורה בחדר השמיני.
[השיר מבטא היטב את חוסר הפרטיות בקיבוץ של פעם. זה מקום שבו כולם ידעו הכל על כולם, ולא בטוח שתחושה כזו היא עניין שמתאים לכולם, ולא שמישהו מכתיב לך מה עליך לעשות (עם זאת, יורם טוען שהקיבוץ אף פעם לא מנע מאביו לבטא את היצירתיות שלו). אולי זו הסיבה שאשתו ביקשה לעזוב את הקיבוץ לאחר תקופת נסיון.]
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
