פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 130 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-9 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
יש אנשים שחושבים שהמצלמה "תופסת" את המציאות כפי שהיא ובימינו, ככל שאדם מתעד יותר את עצמו ואת חייו-נכיר אותו יותר.זו אשליה.
אנחנו, כולנו, מייצרים אשליה שכולם שותפים לה. אשליה של חיים,אשליה של חברות, אשליה של אינטימיות,אשליה של קשר אנושי,תלוי
בטיב הסרטון ה"תיעודי" והוא תמיד מרחיק אותנו אחד מהשני. כשמצלמה וצופים קיימים בהכרח יש מסכות ומחשבות מוסתרות ופרסונה מוגברת ומשחקי תפקידים שכולם מוכרים אחד לשני ולצופים וכולם נמכרים ומתמחרים
על כולם יש מחירים , כמה אנחנו שווים , כמה השקענו בתארים כמה אנחנו נראים כמה וכמה וכמה כי ככה זה כשהמדע מורם למעמד של אל ולא ענף מחקר של בני תמותה וכמה פחדים יש לאנשים, הם מעבירים אותם למצלמות והם חושבים הנה , עכשיו משנפתחתי , הפחד יעזוב אותי ובני אדם אחרים יעזרו לי , ממש ..גם אם הסומה להמונים החומרנות והאדישות מוצאת לה מתנגדים הכאב לפעמים נמשך גם לגלגולים אחרים. למה אנשים לא נרפאים? את זה אני לא יודעת חברים אבל המשפט הזה תקף לדעתי גם לאנשים טובים, לא רק לרעים והטובים , הטהורים באמת, הם ישויים אומללים ללא סוף טוב וגאולה להמונים , הם בגיהנום נמקים אולי זה בגלל שהרבה אנשים חזקים נמצאים בפסגה , לא? ככה אין צדק והכל כמו בספר עולם חדש מופלא. הוא רק נעשה רלוונטי יותר כל שנה. העבודה היא חיינו והיא גם מותנו. אנחנו נוצרים עבור העבודה ובעולם של בני אדם , זה כמו באליס בארץ הפלאות שהכל הפוך ומעוות נורא.
אנחנו כבר הבנו מזמן שאנחנו לא מרכז היקום וכל אחד כאן, בכל גוף וזמן , מבין כמה הוא חסר חשיבות , בניגוד למה ששרו לנו סלש אמרו לנו כשהיינו ילדים. איך ככה חיים? ובהתאם לדרישה של "בעל כורחך אתה חי" אתם כאן , מקנאים בבעלי החיים ומחפשים נחמה בסרטים כי זאת אשליה שלפחות עליה כולם מסכימים
ולפעמים,בימים קשים במיוחד, אנחנו תוהים אולי גם אנחנו אשליה בהיותנו בחיים כי מה זה חיים בכלל ומה זה נשמה ואם הגוף הזה הוא מכונה וזה לא באמת אני או אתה אז מה מבדיל בנינו? מה עושה אותך שוני ממני, חוץ מהגוף והירושה הגנטית עצמה אז עכשיו בטח תגיד-המעשים עושים את האדם ובגלל שאני עושה מעשי צדקה אני נבדל ממך ויש הבדלה תודה רבה ושבת שלום חמודה
אבל בלי ידיעה ברורה מראית העין משאירה אותנו בעלטה וכל שנותר הוא מעטפת הספגטי הזאת שיום אחד תשבוק ותיפול לרצפה ומישהו יגיד אמא,מה את עושה? אמא? אוי לא,אלוקים בבקשה ואז יקח איזה 30 שנה אבל תחזרי כתינוקת , לסיוט הבא , לעוד חיים ועוד ועוד ועוד מנה לעוד ציפייה של בני אדם אחרים מאותה איש-אישה לאותו סבב נצחי של שאלות שעליהם כמובן האל מפנה אוזניים אטומות ובכל זאת תשאלי ותבקשי שיגלו לך מהי הבעט מקרקשת הגדולה ולמה היא כל כך חשובה הרי לשמה אנחנו כאן ובטח יש סיבה אבל היי, מה זה חשוב כל עוד אנחנו "עושים את העבודה"
ובאמת שאלוקים הוא כמו ילד קטן או קוסם רברבן ופעם הייתי..לא ,לא אחשוב על כך , לא עכשיו לא כשיש לי כל כך הרבה זעם עליו כי באמא מה אתה דורש מאיתנו? לעבור כל כך הרבה מיונים כדי למלא איזה מכל של זהב ובו בטח נכתב - נקודות בית האפלפאף , נקודות בית גריפינדור וכ'ו וכ'ו ומי שיזכה בגביע הקווידיץ יוכתר כגיבור והכל סבבה , אנחנו מרחפים , גם מי שמת מפחד גבהים או ממטאטאים ומקבלים מרביצנים לפנים כי זה המשחק מה לעשות אנשים ואנחנו רודפים ורודפים, אחרי כל מה שצריך , כל הסניצ'ים החמקמקים של החיים ומתי תסביר לנו כבר אחרי מה אנחנו מבזבזים את זהב ימינו וכוחותינו הנפשיים? עזוב אל תגיד לי אני רק אתעצבן
ובינתיים המצלמה תמשיך לתעד את כל מעשינו וכל רגע ורגע בחיינו , אם נרצה ואם לא אין כבר סודות בעולם הזה אין בטחונות לכלום ולמרות שיש בזה יתרונות זה לא מקרב לבבות זה נבלע במסחר של הדעות והסטיות והרעים מציפים את הרחובות ומקבלים כותרות וכל יום תיק נסגר מ"חוסר ראיות" וגלגל הצדק מוחץ את מי שמנסה לשנות ופתאום אני חושבת על הקיצונים המוסלמים, שהם כל כך מאמינים ויש להם רוח לוחמנית כזאת שעוטפת בביטחון את כל הספקות ועד כמה שקיצוניות מפריעה לי אני חושבת וואלה, מה היה רע לי להאמין ככה , בפשטות, שהכל כבר נכתב והעולם אמור להיצבע בכסף וירקרק למי אכפת את מי זה ימחק , לי יהיה טוב והעולם יהיה שלי וזה נורא שאני מוצאת בזה צידוק הגיוני (?)
וחיות, גם להם טוב כי הם לא מבקשים הרבה ואין להם שאיפות , מהיותם מוגבלים בזירה הזאת ואולי הנחיתות הזאת מעפילה על כל השאר. תמיד הערכתי את היצורים הללו, נעדרי האנוכיות. משפחת הזאבים קורצת לי מפינות הספרים - זאבו של פיץ וזאבו של טוראק-אחים ומורי דרך אל מול הקשיים. בעלי החיים מבינים , הם תמיד יודעים ובמבט אחד מכילים וכמעט מכלים את כל הקשיים. הם יאבקו באש וצלצלים עבורך, הם יתנו לך את גופם אם צריך. כמו פיץ, אתה תיסוג מגופך השבור אל תוך גוף הזאב שלך והוא ישכן בתוכו את נשמתך עד שתוכל לשוב לגופך וכשתהיה חזק מספיק לעשות זאת הוא יתמוך בך,באח שלו ללהקה. הוא ילמד אותך בסבלנות והכלה איך לחיות שוב מההתחלה. בעולם עם זהות חדשה,ללא פחד ומורא.
בעולם בו כל ההחלטות הן פשוטות והן שלך. כן ,המשפט האחרון הוא ציטוט מרובין הוב עצמה.
אבל בינתיים נגזר עלייך לחיות במצב ביניים נורא, אולי כל החיים תסבול מכזאת סתירה לא ממש חי וגם לא ממש מת. זו מהותך. אולי אפשר לתת דוג'- כמו גי'ן שנשלף מהמקום האחר ונכפה עליו להלביש עצמו בצורות ודמויות כדי להלך בעולם בני התמותה. אולי זה אנחנו , אולי זה כולם,משילים עטיפות ונרגעים במעיין אגם של רוחות. ברטימאוס כבר למד מזמן את טבע האדם.כן, רובנו רק חושבים שאנחנו טובים אך למעשה אנחנו רודפים אחרי תבניות מחשבה. זו כל התורה כולה. גם הרוע הוא חלק מאותו מנגנון-מנגנון הגנה וזה הכל.
זה אנחנו,אנשים. שק של תירוצים ומי שיש לו קצת שכל הולך ללמוד מחשבים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
