פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 115 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-9 חודשים המשך סיפורים שהמצאתי gigi
סיפור ראשון- חטא הגאווה.
לפני שנים רבות חלה המלך במחלה קשה.הרופאים לא מצאו לו תרופה והיו אובדי עצות.יום אחד הופיע לפני המלך ננס נמוך קומה ואמר שברצונו להציע למלך הצעה. "מה כבר תוכל להציע לי?", לעג עליו המלך."מלבד בידור ושעשוע לא ראיתי אחד מבני מינך עושה מאומה."
"נכון", הודה הננס. "אך אין זה מבחירה , הוד מעלתך. לבני עמי מוצעת רק עבודה כזאת שהשפלתנו נישאת בה בראש חוצות. לקהל שמגיע בנו לחזות אין שום הכרה בהבדל שבנינו לבין החיות. עתה אנו רוצים את חיינו לשנות ובעיקר לקבל פיצוי על כל ההשפלות והנה אני מגיע לעיקר הדברים והם שאני מכשף רב עוצמה,כן,הוד מעלתך, ויכול להעניק לך תרופה שתרפא את מחלתך אך בתמורה תגמול לבני עמי טובה".
"ומהי אותה טובה אותה ירצו בני עמך",שאל המלך בנימה רצינית. "שנעזור להם לפלס את השלג בימי הקרה? או אולי נמנע מהחרקים לקחת להם את הארוחה?"
כל אנשי החצר התפוצצו מצחוק אך הננס רק עמד וחיכה. בתום שעה ארוכה ,כששככה ההמולה,הגיעה התשובה-"בתמורה לשיקוי שארקח עבורך ,תעניק לכל גמד אוכל משולחנך." אוכל משולחני..חשב המלך בשטנה. איזו סחיטה.. מה עוד? זהב לכל גמד שידלג לארמוני? אך כיוון שהיה המלך ערמומי הסכים להצעה. במוחו כבר הבשילה תוכנית לא נעימה.. כמה ימים לקחה ההחלמה והמלך ראה בזה סימן רע. "קסם צריך להתרחש מהרגע להרגע", אמר בקול מלא חרדה. "את זה אפילו אני יודע..זמנו אלי את הננס הזה ונראה איך יסביר את המחדל הזה".
המכשף הקטן הסביר שלכל כישוף או קסם יש חוק טבע והזמן משחק תפקיד בכל שינוי קבע. חוץ מזה, גם על המלך יש אחריות מן הסתם - עליו להרגיע ולהנמיך את החרדה. התרופה עושה את שלה , אל דאגה, עתה על המלך לעבוד איתה. שבועיים חלפו בטרם נרפא המלך לגמרי ובכל הזמן הזה הוא תיכנן ורקח את הסעודה החגיגית , זו שתסמל את בריאותו הסופית.
כל אצילי הממלכה הוזמנו כמובן וכאשר הופיע גמד או גמדה מיד התקבלו והובלו לסעודה. את המזון משולחנו הנגיש להם המלך,כפי שהבטיח,אך את המשקאות תלה מהתקרה וקיבע אותן בשרשראות ברזל כבדות. נמוכי הקומה נאלצו לקפוץ ולטפס זה אל זה - לקול תרועות הקהל-על מנת להגיע לכדים הגבוהים.
ראה זאת המכשף וקילל את המלך - "אתה ,שנולדת מרומם מעם ומסרב להשתמש ביתרונך למען אחרים, תהפך לחיה שיש לה אוכל בשפע. רק מרימה היא את ראשה ויש לה ארוחה. אך כאשר ברצונה לשתות מעט מים , תסתבך ברגליה הארוכות וכשתכרע בצורה מסורבלת , ברגע בו תהיה הכי פחות מוגנת - אז יתקפו אותה אויביה הטבעיים-האריות והנמרים".
גם טרנספורמציה זו לא קרתה בן רגע. בוודאי לא קשה לכם לתאר את שקרה הלאה-כמה צחקו אנשי הממלכה על המלך שלהם שאט אט הופך לג'ירפה וכאשר הוא סוף סוף סולק מהארמון לקול צהלות ההמון הגמדים , שתפסו את השלטון, הנהיגו את הממלכה בשקט ושלום.
סיפור שני- סיפורו של הצבוע הקטן
ביער קסום,רחוק מאוד מכאן,שוטט גור צבועים,לבדו ללא אב ואם. כה מלבב היה הצבוע כאשר מצאו אותו חיות היער עד שהכל הסכימו שיש לאמץ אותו ובבית המשפט של היער נקבע שהוא יאומץ בידי להקת הזאבים. אחרי מספר חודשים הגיעו הזאבים לבית המשפט ובפיהם טענה מוזרה-"הצבוע הקטן כה חוצפן וכפוי טובה שהוא צוחק ומלגלג לכל חברי הלהקה. הנה, רק תראו את ההבעה הזאת,הזחוחה. גם כרגע הוא חוטא בה. מעבר ל-אה, יכולתו המרשימה להעלות חימה ולזלזל בלהקה הנדיבה הוא ,הבכן, השתנה מהפעם האחרונה..כאשר היה גור הייתה לו פרווה שחורה ועדינה ועתה ..טוב, הוא נקוד נורא וגם מחוספס ומדובלל,
כאילו הוא נהנה מהמראה המרושל. בן חסות זה - אצלנו לא ישאר וחסל".
כל אותו הזמן הצבוע הקטן פשוט יושב שם ,מנסה להבין. למה מייחסים לו כפיות תודה? הוא הרי אומר תודה ובבקשה אבל לצחוק הוא פשוט חייב,זה לא בר שליטה והוא רוצה לדבר,רוצה להסביר אבל הוא מרגיש שההחלטה כבר נעשתה.
בית המשפט אז חשב ושקל והכריע שהנמרים נבחרו (הם ידעו להתמודד עם האתגר!) אך אחרי כמה חודשים גם הנמרים חזרו. בפיהם הייתה אותה טענה כמו הזאבים
על כך שהצבוע אינו יודע נימוסים. "אך נימוסים מלמדים,לא?" שאלו שלושת השופטים. "את דרכינו לא ילמד",אמרו הנמרים, "וידוע שנמר אינו משנה את חברברותיו".
התייעץ בית המשפט עם יועציו והשופט הראשי חשב וחשב. לבסוף הגיעה ההכרעה שבלית ברירה ישלח הצבוע ללהקת האריות.אולי הנוקשות והסמכות השוררת באותה חברה תגרום לדרכי הצבוע להשתנות לטובה אך אפילו שלושה ימים לא זכה שם להישאר ולולא ברח היה נפצע עוד יותר. "בגלל שצחק עלינו",הסבירו הלביאות. "ולחוקינו לא נשמע. הוא אומר שזה לא בשליטתו, הצחוק וההבעה , שעלינו לקבל אותו ככה, כפי שנברא. עתה על בית המשפט לקחת אחריות ולהפסיק לעודד כזאת התנהגות."
"כבר שלוש פעמים אתה מנסה אותנו",אמר השופט הראשי ופנה לראשונה לצבוע הקטן. "במקום לקחת את ההזדמנות ולהקשיב למבוגרים, במקום לומר תודה אתה מכעיס ומרחיק מעליך כל עזרה. מה יש לך להגיד להגנתך?" "בבקשה תבין אותי",אמר הצבוע,"כזה אני לא יכול לעצור בעצמי הצחוק פשוט פורץ ממני" בעודו מדבר חיוך מלא שינייים החל להתהוות והשופטים לא יכלו שלא לתהות - האם שחקן מוצלח הוא הצבוע או שבאמת זקוק לעזרתם,כילד יתום בעולם?
"אתן לך עוד הזדמנות אחת בלבד" הרעים השופט הראשי, מתעלם מקולות ביציע שצעקו -כמה טיפשי!
"אתה תשלח לחתול הבר -טורף יחידאי, פועל בלילות , אחראי. אל תאכזב אותי,צבוע צעיר ואל תראה עוד את פנייך באולם שלי".
זמן מה עבר ומהצבוע לא נשמע דבר אך לבסוף הופיע גם חתול הבר. "איני מסוגל,"צעק הטורף "הוא פשוט בלתי אפשרי. קחו את הצעיר החוצפן אל האדם מצידי אך סלקו אותו מהשטח שלי!" אז הניד בראשו השופט הראשי והפעם ידע שלא יהיה כה סלחני על הצבוע להיענש על כפיות טובתו ומה זה? עתה הצבוע צוחק בפרצופו?! מוות בגירוש נקבע לו , לא , בעצם הרעלה תכאב יותר וזה ישיב לו את כבודו חיש מהר.
אז נקראו שלושת החיות המסוכנות ביותר ביער המשמשות את ביהמ"ש ברגעים מעיין אלה* והזריקו לקרבנם האומלל את מנתם. כאשר צפו בו באולם חשבו כולם - עתה לא יצחקק עוד המטומטם הרי זה הרגע האחרון שלו בעולם! אך הוא צחקק שוב כמובן צחקק וצחקק עד שנפל ולא קם והחיות מביטות ומבינות עד כמה טעו בשיפוטם.
יש חיות הפועלות באופן מסוים - שונה , אחר וזר אך הם אינם מתכוונים חלילה לזלזל בכל השאר. לפעמים הם מצחקקים ללא סיבה, מביכים או מכעיסים את הנמצא בסביבה , לפעמים הגיינה היא מהם והלאה כאלה הם, אינם מבינים מה מקובל ואינו מקובל בחברה. לרובם קשה לעמוד בציפיה אך אם , לשם שינוי, נבוא לקראתם נכיר חיה מקסימה.
נאום זה נשאו השופטים מעל לבימה ונחקק חוק בעקבות המקרה - חוק הגנה על האחר והשונה.
*רברווזן יונק יבשתי, ציפור הפיטוי וצפרדע חיצי ארס.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
