פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 215 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-10 חודשים שלושה סיפורים קצרים gigi
מעשה שהיה בכפרנו.
יום אחד,לפני שנים רבות, הגיע לכפרנו אדם זר בעל מראה מוזר. מכיוון שלא הורגלנו במבקרים מארצות רחוקות הנחנו בפניו מטעמים ומשקאות ובסקרנות התחלנו לשאול אותו שאלות. "מה מוצאך"? שאלנו את האורח. "אמי באה מארץ האייל האדום",השיב. "ומה שמך"? שאלנו. "שמי משתנה מיום ליום".
"ועיסוקך,מהו"? לשאלה זו האורח שתק דקה ארוכה.לבסוף,תמה ההתלבטות בתוכו פנימה והוא ענה-"אני מטפל".
כולנו נרכנו קדימה. "במי ובמה אתה מטפל?" אך האורח רק חייך חיוך שלא אומר מאומה. הוא סירב להרחיב גם בבקר הבא וכולנו,כל אנשי הכפר,החלטנו לכנס אסיפה. הדיון התנהל כשעה ארוכה אך במחילה, נביא כאן רק את סיכום הדברים מפאת קוצר המגילה: לא ייתכן שזר ינדוד מארצו ויסתיר את מקצועו אילולי דבר מה נורא נחבא בעברו. מי יודע מה סיבת בואו לכפרנו? נדידה מרצון או גירוש מלא כלון..אולי הוא טיפל בכל מיני אנשים באופן לא רצוי ועתה הם מבקשים את דמו כראוי? אולי הוא רפה שכל , אולי מכשף אכזרי..כך או כך יש לפקוח עין על הטיפוס המסתורי.
לא עברו יומיים שלושה והתברר מן החקירה שהמטפל המסתורי מטפל בחיות שכן איתם היה מבלה שעות והיה בודק כל דבר שאכלו ועשו. אז פנינו,כל אנשי הכפר, אל המטפל וביקשנו לדעת מה אירע, האם בעלי החיים חלו באיזו מחלה?
את מה שסיפר לנו בהמשך,לא ממש ניתן להסביר בהיגיון. לא על מחלות של בעלי חיים התחיל בהסברים אלא על בני אדם חולים ואומללים! "בני אדם שאיבדו את הבעלות על חייהם, שאינם מסוגלים להתמודד עוד עם כאבים או כאלה שאיבדו את רוחם בדרך אחרת של יסורים,נשמתם נודדת..אל עולם בעלי החיים".
הסתכלנו אחד על השני, נבוכים. "אינכם מאמינים לי,זה בהחלט מובן",אמר האורח "אך אם תתנו לי זמן , בטוחני שאוכל להוכיח לכם שאני לא מדבר סתם, מדובר על דבר שריר וקיים."
כמובן שכונסה שוב אסיפה ולא בלי התנגדות הוחלט לתת למטפל הזדמנות. ישבנו וצפינו בו בדיר החזירים בעודו לוחש לאחת החיות דברים בלתי מובנים. הוא הרבה ללטף את החזירה ברכות ולומר שדרוש לה עוד זמן לחזור לאנושיות.
אך אנחנו חשנו מרומים,תראו אותנו..מחכים לניסים. הפיל אותנו בפח עבור ארוחות. הבכן,מספר מעשיות,ניתן לך בדיר החזירים לבלות! כך,נכלא המטפל עם החזירים במשך שבוע ימים לא הענקנו לו יחס אנושי אפילו קל שבקלים. היינו שוכחים ממנו למען האמת לולא מנהל החווה מצא ילדה קטנה בדיר החזירים ורץ אלינו בצרחות אימים. מי היא ומהיכן הגיעה? שאל בהשתוממות. האם את הילדה עינינו הוזות? לא ידענו כיצד לענות.
וסיפור כה אפל סיפרה הילדה , ממש לא האמנו לדבקותו של המזל הרע.דעו לכם שבמצבים מסוימים גם אתם הייתם הופכים לבעלי חיים. “אז אף אחד אותי לא ראה",סיימה הילדה. “אמנם נחלצתי מהצרה אבל במקביל כלאתי את עצמי באותה צורה. גם לו רציתי לבקש עזרה,כבר שכחתי את השפה אך לפני יומיים שלושה, היה מישהו שעזר לי,גרם לי להתחבר לעצמי בחזרה..היכן הוא? עלי להודות לו ולברר כיצד עשה מה שעשה".
אז פנינו ורצנו. בסערה את הדיר פרצנו אך-אבוי!-את עזרת המטפל פספסנו. הוא כבר הפך לציפור שיר,שהביטה בנו מתוך הדיר.
חיה נדירה כחד קרן ושמה חירות.
היה הייתה בכפר קטן נערה יפה מאוד ולה הורים טובים אך עניים.יום אחד הגיע לכפר איש זקן ועשיר,התאהב בנערה וביקש את ידה. בלית ברירה,נתנו אותה הוריה לזקן. בליל כלולותיה , בכתה הנערה לירח וביקשה את עזרתו והירח,שריחם על הנערה, ברא עבורה חיה מופלאה - סוס מכונף יפה נורא עם קרן חדה במצחו. "לחיה האגדית קוראים חד קרן",אמר הירח לנערה "בכל פעם שתשרקי לו,יגיע בתעופה ואותך עליו ישא".
"תודה תודה",צהלה הנערה, עלתה על גב הבהמה ועפה-נמלטה מכילאה. הסיפור יכול היה להסתיים כאן , בסוף שמח, אלא שהזקן הצליח למצוא את אשתו הנמלטת וכלא אותה בטירה מבוצרת.
אז שרקה הנערה לחד הקרן המופלא , ניתקה את כנפיו מגופו ונמלטה בשנית. האיש הזקן,שלא הבחין בין בשר הבהמה לגופה של אשה,כי מן טיפוס כזה של גבר הוא היה, המשיך לשלם להוריה ביד רחבה אך זהו סיפור נדיר על חירות שלא ניתנת אלא באגדה ורבות הנשים שהיו מייחלות לסוף שמח כזה - במקום להינשא.
ראש בית הכלא המלכותי.
ראש בית הכלא המלכותי היה אדם פחדן וחרד אף יותר מהאסירים עצמם. הסיבה לכך הייתה פשוטה-כאשר היה אדם צעיר ואמיץ בהרבה, התאהב בנערה יפה שנכלאה בצינוק ושיחרר אותה לחופשי. המלך,שכעס מאוד,הזהיר את ראש בית הכלא לבל יחלץ שנית אף אסיר או אסירה ללא רשותו כיוון שאם יעז לעשות זאת , יערוף המלך את ראשו ואף על הוריו לא יחוס וגם שניהם ישלחו אל הגרדום.
יום אחד נכלאה בבית הסוהר נערה יפה עד מאוד וראש בית הכלא החל להתיידד עמה. בכל יום חשב על אזהרתו של המלך אך לא יכל להפסיק לחשוב על הנערה היפה. אובד עצות,הלך לבית אביו והתייעץ עם אמו. האם,שהייתה חכמה מאוד,יעצה לו כך: "בקש מהמלך להיות נוכח בעת משפטה של הנערה".
"מדוע?" התפלא ראש בית הכלא.
"כיוון",ענתה האם,"שלפי הבנתי,אין למלך מעצור כשהדבר נוגע לנערות יפות וברגע שיראה אותה, יתאהב בה וישכן אותה בארמונו".
"אך כיצד עובדה זו תשרת אותנו"?
"יום קודם למשפט נשלח מכתב להוד מעלתה המלכה. לא מביתנו שלנו, כמובן ולא בשם משפחתנו. נציג עצמנו כאדם הנחבא אל הצללים , אדם אדוק בדתו אך עוסק בסתרים -בשביל להגן על הטובים והתמימים. במכתב, ננסח אזהרה והתנבאות, שהיא לנו סוג של חובת נאמנות ובו יסופר על העומד להתרחש ביום המחרת, כאשר הנערה תתואר כמכשפה ולא כנערה רגילה. כאשר יתממשו האירועים, מן הנמנע שהמלכה תחשוש למעמדה ותשתף איתנו פעולה.."
"ומה בדעתך לבקש ממנה,אמי?" שאל ראש בית הכלא אך לזאת האם ניענעה בראשה קלות. "עלי לחשוב על כך..תשוב לכאן ,אותה שעה, ביום הבא."
כך עשה ראש בית הכלא,מאזין ברוב קשב להמשך התוכנית.
בחלוף הימים הבאים,חייתה הנערה היפה בארמון כאחת מחביבות המלך וראש בית הכלא כבר החל לחשוב שתוכניתה של אימו נכשלה אך יום אחד,נכלאה הנערה שוב בבית הכלא וסיפרה לו את המעשה הבא: המלכה הרעילה את המלך נגדה , באומרה שחלמה חלום ובו יום אחד תפקוד את הארמון מכשפה נאה. היא תצא ממקום חשוך ובבואה תהרוס את השלווה בבית המלוכה. היא תכשף את ליבו של המלך , תיקח ממנו את שיפוט דעתו ולבסוף - תגנוב מהמלכה את כתרה. חלפו הימים ודבר מהאסונות "הנבואיים" לא אירע אלא שביום האתמול ציוותה המלכה לערוך חיפוש בארמון כיוון שכיתרה המלכותי אבד לה "ואיני יודעת כיצד אך הוא נמצא בחדרי,מתחת למיטה" סיימה הנערה את סיפורה והתייפחה מרה.
הלך ראש בית הכלא אל אימו לברר אם הכינה את השלב האחרון בתוכניתה ושם הוא היה, העורב בעל הנוצות השחורות והעדינות נורא. את העורב תיכננו להחליף בנערה והמלכה,תמורת שמירת הסוד על ה"נבואה" שקיבלה, הייתה אמורה להפיץ את השמועה-המכשפה מילטה את עצמה!
אלא שראש בית הכלא ואמו הופתעו נורא כששמעו שהנערה את גורלה קבעה וככל הנראה קפצה אל מותה אך הדבר המעניין ביותר בפרשה היה שגופתה מעולם לא נמצאה והכתר של המלכה- נעלם איתה.
2.11.21 כל הזכויות שמורות
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-10 חודשים "בבר" (ל"ת)
-
לפני 3 שנים ו-10 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
תודה על המחמאה.אכן, זו תופעה מעציבה.אני עצמי התנסיתי בה וגם חטאתי בה. אהבתי שהענקת לסיפור זיוות שונה ומסקנה נוספת מזו הברורה מאליה. קוויתי להעניק השראה באמצעות הסיפור אז אני שמחה שזה קרה ועודד אותך לחשיבה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
