פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 137 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-11 חודשים בת בולין האחרת gigi
לאחותי תמיד היתה יכולת מפחידה להרגיש מתי היא נכללת בשיחה. היא מנסה לצוד את מבטי אך אני מתעלמת ממנה ומספרת למלך על הפעם ההיא שדוד האוורד הזמין לבתינו אמן דיוקנאות על מנת שיצייר אותנו, בני משפחת בולין. אן איבדה את העשתונות אז, כשראתה את ההשוואה הבלתי נמנעת כיוון שהיא , כך היא טענה,"הרבה יותר יפה מבת בולין האחרת". "באמת?" שואל המלך ואני שמה לב שהוא לא מחפש אותה בקהל."ככה היא כינתה אותך - בת בולין האחרת?"
אני מהנהנת וממשיכה לדובדבן שבקצפת."ונחש מה היא עשתה?"
"מה?"הנרי שואל ונרכן קדימה.
"היא תקעה סכין חיתוך קהה ישר בחזה של עצמה".
"לא..אני מקווה שזו הייתה אן המצוירת ולא אן האמיתית".
אני צוחקת ועיני משקפות כמו במראה את העליזות שבעיניו."אוהו לא,אן האמיתית חיה וקיימת אך היא הרסה את אן המצוירת עד היסוד, קרעה בה חור באיזור החזה או הראש..אני כבר לא בטוחה היכן..מה שאני כן יודעת בוודאות זה שהיא כיוונה אלי ובדרך כלשהי הגיעה אל עצמה".
"ככה היא הקנאה, את לא חושבת? היא פוגעת בעיקר במקנא עצמו. כך או אחרת, ההרס תמיד חוזר אל זה שמנסה להשליך אותו על אחרים. מה גם שאין לאחותך שום סיבה לקנא בך.אני חושב.." המלך מביט באן ואז מחזיר אלי את מבטו."אני חושב ששתיכן נאות,כל אחת בדרכה."
אן ,מחייכת את חיוכיה המצודדים ביותר, מעמידה פנים -בצורה מוצלחת במיוחד אני חייבת לציין- שהיא שקועה בשיחה מרתקת עם ג'ורג אך אני יודעת שהיא חשה במבטו. היא תחקור אותי כל הלילה על מנת לגלות כיצד נסובה השיחה אליה ובאיזה אופן בדיוק העלתי אותה על מנת להצחיק את המלך ולקרב אותו אלי אבל ברגע זה, לא אכפת לי כמה תכעס. אחרי הכל,אני בת בולין החשובה,זו שהמלך נוטה לה חסד ובת בולין שהדוד האוורד וכל המשפחה יתמכו בה,אפילו אם זה אומר להקריב מעט מכבודה של אן. גם הדוד הווארד מביט בנו עתה, מזיווית עין הנץ שלו לא מפספס אף הבעה ואף מחווה ואני לא מדמיינת אותו מהנהן באישור.
כל מי שמביט בנו מהצד בטוח שזה קלי קלות עבור נערה נאה בחצר המלוכה לרתק מלך כה בוטח ועליז,כה נהנתן וצעיר. כל אחת מהנערות של משפחות האצולה , בעיקר הצעירות שבהן, בטוחות שהן יכולות להחליף אותי תוך רגע. מצוידות במה שהעניק להן הטבע ומעודדות מהעובדה שמדובר בגבר בעל התפקיד הרם ביותר בממלכה , שבעצמו נראה צעיר ומצודד, הן בטוחות שזו הנאה גדולה לארח לו חברה אך האמת היא שזה מהנה הרבה פחות ממה שאני מציגה כלפי חוץ. מדובר בהעמדת פנים ממושכת ותובענית כל כך, בעסקה מייגעת כל כך..את חייבת לעמול על בניית אשליה מושלמת, לגרום לכולם להאמין שאת הפנים הרעננות ביותר והמוח השנון ביותר בחצר,שאת מתעלה על בנות סוגך בנות המין הנשי ואם לא די בכך שעלייך לפלס את דרכך לליבו של גבר שבכל פינה צצים מולו פיתויים חדשים , הרי שיש לך אויב נוסף - הזמן. את חייבת לייצר את האשליה הבלתי אפשרית שאת משתבחת יותר בכל יום שעובר ולא נשחקת יותר, מה שאכן קורה בכל יום שעובר וכבר עכשיו אני נעזרת בשנינותה של אן יותר משהייתי מוכנה להודות כיוון שנגמרו לי הנושאים המבדחים והשנינויות הגסות (שהן כמו כוסות רוח למת במקרים מסוימים) חשוב מכך- אני מתחילה לאבד את כוח הרצון לחשוב ולתכנן כיצד להיות-יותר.
המלכה קתרין יושבת בצידו השני של השולחן המלכותי,לצד המלך.היא אינה מביטה בי כלל,כאילו אני איני קיימת. היא מוחאת כפיים לנגנים ומודה בנועם למשרתים , נוהגת כאילו היא עדיין האישה היחידה שנהנית מתשומת ליבו של המלך , האישה המכובדת ביותר בממלכה ולא כמו אישה נבגדת שהמלך הושיב את המאהבת הצעירה שלו לצידה בראש השולחן,קבל עם ועדה.היא מנצלת הפוגה רגעית בשיחתנו ולוחשת למלך בקול מהוסה, משתדלת מאוד למנוע ממני לצותת. אני מפסיקה
ללעוס -מחזיקה את האוכל בפי- ומאמצת את אוזני. מרי. היא מדברת על בתה!
אני לא מצליחה לשמוע את תוכן השיחה אך קולה של המלכה נשמע מפציר,כאילו היא מבקשת משהו והמלך משיב לה בפסקנות. אולי מדובר בחינוכה של הילדה?
אולי מדובר במצב בריאותה? מה, מה לגבי מרי? אני מדמיינת את עצמי אומרת לדודי מילה יחידה ללא הקשר או רקע כלשהו וכבר יודעת שכל הסיבות שאתן לא יספקו אותו..היית ממש צמודה אליהם,מרי! דוד הווארד יאמר. איך לעזאזל פיספסת שיחה שלמה? כיצד יכול להיות שאת כה חסרת תועלת עד שאינך מצליחה לשמוע שיחה בין שני אנשים שפיהם נמצא ממש מתחת לאף שלך? מה כן את מסוגלת לעשות?
אני לא יודעת איך אבל פתאום מצאתי את עצמי בחוץ,שלובת זרוע עם המלך. אנחנו הולכים בשקט,רק שנינו בתוך גן יפיפיה מוצף אור ירח,שני שחקנים ראשיים בתוך אשליה מושלמת של בדידות מזהרת ונוגה. לו רק היינו באמת לבדנו , אף אחד עם אף אחת! הנרי נאנח ושואל על חינוכי בחצר הצרפתית. קולו נשמע שטוח, כאילו הוא ריק מבפנים. הוא נשמע כמו אדם הזקוק לרגיעה בדרך עקלקלה,מכונסת בחוויה ספציפית ואני כל כך מרחמת עליו שאני מוצאת את עצמי מוסרת עוד חלק מנפשי על מנת להוציא אותו מהמחשבות המייסרות אותו. אני מדברת ומדברת, מנתחת את חווית הילדות שלי והוא , כך נדמה לי , שותה את המילים. בשלב מסוים אני מגיעה לשלב המרדני שחוויתי כילדה כתוצאה מחינוך נוקשה וכל הסימנים מראים שלשם הוא קיווה שאגיע אבל בדיוק אז,ברגע המכריע, אני עושה טעותטעות איומה.
"אתה לא תבין , הוד מעלתך, כי היית נסיך".כן,אני אומרת את המשפט הכי אידיוטי והכי מתנשא שיכולתי להגיד. טוב, הנרי נולד בן שני וכיוון שלא נועד להיות היורש לכתר, חשבתי שמן הסתם שיפנקו אותו יותר ויסלחו לו יותר על גילוי מרדנות. במבט לאחור דיברתי ללא מחשבה שהרי לא ייתכן שבגיל שבע או שמונה , גם כנסיך,יכלו להיות להנרי האמצעים לשלוט בחייו ואפילו כשבגר לא יכל אלא לציית לאנשים רבי העוצמה שגידלו אותו וחינכו אותו - אימו הגבירה ואביו המלך,אצילי הממלכה ומלחכי הפנחה התורנים,יועצי הכתר ובנוסף לכל אלה - הרי שהיה חשוף כל העת למרגלים ולאויבי המלוכה, מבית ומחוץ. אולי דווקא הנרי מלך אנגליה , מכל האנשים בעולם,ידע טוב מאוד מהו הקרבן שיש להקריב עבור החובה שנולדת לתוכה בעל כורחך.
המלך מביט בי באלם ואני המומה לא פחות ממנו. כבת האוורד ובת בולין ,אחת ממשפחות האצולה הנחשבות ביותר בחצר המלכות האנגלית, אף פעם לא ייצגתי את עצמי בלבד וכל מה שאמרתי או עשיתי השפיע על המוניטין המשפחתי ושיקף את חינוכי. אני נאלמת גם מהחרדה הזאת,שהטלתי כלון על משפחתי ולא רק על עצמי ונראה שכך נעמוד לנצח,שני פסלים שתם הזמן שיכלו כל אחד בנפרד להתגבר על האילמות המשתקת אבל אז אן מגיעה מעבר לפינת השביל ומצילה את שנינו.
נוכחותה שוברת את הריחוק ואנחנו שוב יחידה אחת מגובשת שמביטה אל גורם נוסף , שלישי."אני מתנצלת ,הוד מעלתך,לא ידעתי שאתה ואחותי כאן,בגן..באמת ערב קריר ונוח לטייל בחוץ,נכון?" המלך מחייך ולוקח את ידי,כמו לרמוז לי שהוא סולח לי על פליטת הפה ההיא ושניתן האות לשכוח מכך. או שאולי יש במחווה הזו רמז לאן דווקא? "כן, בהחלט, העלמה אן..אך מדוע את כאן ולא בקרב מחזרייך הרבים,שבוודאי נואשים להזמין אותך לריקוד?" אן מחייכת ויש רגע,ארוך מדי לטעמי,שבו היא מביטה בידינו השלובות בשתיקה. "נדמה לי..נדמה לי שהוד מעלתך מתבלבל. אני חסרת מחזרים בחצר האנגלית".
"המממ?" המלך מרים גבה,מתקשה להסתיר את תדהמתו."ליפיפיה כמוך חסרים מחזרים? לא יתכן..אני בטוח שאת מודעת למראך, העלמה אן. את פשוט משתעשעת בי". אן צוחקת צחוק פעמונים ,צחוק שמפר את רחשי הלילה. זו רק אני או שיש כאן תחושה מוזרה? כאילו העולם כולו מאזין לתשובותיה. "הבכן..כל מחזרי נמצאים בצרפת,הוד מעלתך. שם הגברים נועזים יותר ו..טוב, איני רוצה להתהדר בניצחונות אך שברתי לבבות רבים שם כששבתי לאנגליה והצטרפתי לשירותה של המלכה קתרין".
שוב שתיקה.שוב מבטים שחולפים מעלי. אני חשה בשאלה המתקרבת של המלך, חשה בעניין שלו הולך ומתרחק ממני אך מה אני אמורה לעשות? לקטוע את שיחתם? לא עולה בדעתי שום דרך נעימת מזג שלא לומר דיפלומטית להעביר את השיחה אלי..תמיד הייתי איטית ומסורבלת במילים לעומת אן. אך עם כל הכעס שלי כלפיה והרצון לכופף את הגאוותנות שלה למטרה שלי, למטרה של משפחתנו -לשאיפותי- אני חייבת להודות שחלק בי דוחק בי להיות פאסיבית כלפיה, בעיקר כשהיא בסביבת המלך. משהו עוצר בעדי מלעצור אותה בכל מחיר..משהו בי רוצה לשבת בצד ופשוט..לצפות בה.
"באיזה אופן הגברים הצרפתים נועזים יותר מאיתנו,העלמה אן?"
"הם אינם חוששים ללכת עם ליבם,הוד מעלתך. בוודאי תתפלא על מעלה שכזו,שהרי קל יותר להעריך גבורה בקרב או ערכים כמו נאמנות למשפחה אך הצרפתים..הם רואים דברים אחרת מאיתנו ולכן האומץ שלהם שונה. אצלנו, האנגלים, הנאמנויות שלנו נעות מהמלך הרוחני למלך הגשמי ומהם אל האב הרוחני והגשמי אך מה עם נאמנות לעצמי,לרצון האישי של האדם,שכולל בתוכו גשמיות ורוחניות נפרדות? האם יהיה לאנגלי אומץ לצאת נגד הערכים של החברה , אם זה מה שהוא מאמין שנכון?"המלך מניד בראשו ועוזב את ידי. "אבל למה שנעריך אדם עם אומץ כזה,כפי שאת מכנה את התכונה הזו,אם היא מגלמת בחובה אי סדר חברתי? הרי זו בגידה בערכים הנכונים."
"מי אמר שאלו הערכים הנכונים? הכנסיה? כתבי הקודש? יש כמה דרכים לפרש את אותם צווים וכמה דרכים לחיות באותה דרך.הדרכים מתפצלות ומתרחבות כל הזמן והאנושות צועדת קדימה כיוון שמישהו אמיץ במהלך ההיסטוריה הסתכל על מה שקיים ואמר-לא, אנחנו יכולים להשתפר.אנחנו יכולים להתייעל,להבין טוב יותר והלב-שם נמצא הכל..שם צריך וחובה למצוא את האומץ לבצע שינויים וכמו שלבבות פועמים על מנת שנשבור אותם- כך הם יוכלו להתחזק-כך גם החוקים הקיימים-את חלקם פשוט צריך לשכתב."
הזעזוע דוחף אותי להגיב בחריפות."אן, מוטב שלא תאמרי דברים כאלה.אף פעם אל תגידי דברים שניתן לעוות. בקלות ניתן להאשים אותך בכפירה".
"כמובן,אחותי",אן משיבה בצניעות מעושה. "אין זה מתפקידי לדבר על העניינים החשובים , נכון?" היא משלבת את ידי בידה,מוסיפה קלילות לצעדיה כאילו עוד רגע תפצח בריקוד חסר דאגות ומחייכת אל המלך.הוא משיב לה חיוך אך פונה אלי. "איך את היית מגדירה אומץ, מרי?" אני לא יודעת. מעולם לא חשבתי על ההגדרות הללו ואין לי כל עניין להתחיל לייגע את מוחי בסוגים של אומץ ובענייני דת ופוליטיקה אבל אני לא יכולה להגיד את זה כמובן. אן מסתערת קדימה. "מרי תמיד מסמיקה ככה כשהיא אינה יודעת מה לומר.היא אף פעם לא יודעת מה לומר אך הסר דאגה מליבך,הוד מעלתך,במהרה היא תלמד את צעדי הריקוד האנגליים ותנצוץ משמלות ותכשיטים עד שהמלך עצמו יאלם מתדהמה ו.." אן עושה הפסקה מכוונת ומחייכת חיוך מצודד- אני רושמת בפני את התכסיס- "בהמשך ,כשהשנינויות והדיבורים נדחקים הצידה לפעולות מהנות יותר,השתיקות עצמן ישכחו מליבך."
המלך צוחק צחוק בריא,רועם וככל שאנו מתקרבים לאולם הגדול,היכן שהריקודים בשיאם,אנו מושכים מבטים סקרנים, משתאים."בנות בולין ידועות ביופיין",המלך אומר בקול,כשאנו משני צדדיו."אתן יפות כמו ציור,שתיכן..אני רק מקווה,העלמה בולין, שהפעם תשמרי על שלמות הפנים המצוירות הנאות שלך ולא תתקעי בך או באחותך חפצים חדים כלשהם,בטעות,כמובן." אן עוצרת, מופתעת, ובחלקיק השניה בה היא מעיפה אלי מבט אני רואה זעם מהול בבושה אבל הרגע הזה חולף כל כך מהר שאני מתחילה לחשוב שאולי דמיינתי את זה. "רק מחמאות,הוד מעלתך," אן מלחששת , "רק מחמאות אני זורקת עתה על אחותי."
אני בוערת מזעם אילם ,אותו אני כולאת בתוכי כמו שד בבקבוק אך שלא כמו אן, שניחנה במיומנות מבעיתה לכלוא את רגשותיה לעצמה באופן שבאמת יסתיר אותם מהסובבים אני תמיד הייתי כמו ספר פתוח וג'ורג ממהר אלי ומסנן "חייכי,חייכי והראי שמחה ,מרי.הוא עלול לשוב ולהביט בך" אך זה חסר טעם. עתה חצר המלכות עוקבת בעניין אחר אחותי, המשלבת את ידה ביד המלך ומטופפת אל מרכז האולם, לפתוח בריקוד מלכותי. "הוא לא יביט בי שוב",אני אומרת בקול נכאים,מודעת לתבוסתי,לגורל שתמיד צפוי לי כשהיא חומדת דבר מה ששייך לי. ג'ורג מניד בראשו. "היא אינה טיפשה. היא מקשיבה להוראות של דודנו והם מהמרים עלייך,מרי. היא בטח לוקחת את המלך לריקוד כיוון שאת..הבכן,די בכך שאומר שאת אינך מלבבת במיוחד עם הפרצוף הנוכחי שלך."
"אבל ג'ורג,בחוץ היא הייתה אחרת לגמרי",אני אומרת,"ותאמין לי,היא אינה שומרת על האינטרסים שלי..לא שמעת מה אמרה. אם היית שומע,היה לך אותו מבט עגום כמו שיש לי."
"בסדר..אז ספרי לי.מה היא אמרה? האם היא דיברה עלייך רעות בפני המלך?"
"היא אמרה שאני יפה אך אין לי שכל בראשי אבל שזה כלל לא משנה , לא עבור המלך בכל מקרה ו..ו..מה מצחיק אותך? ג'ורג?!"
אוי,אחותי..סליחה אבל כבר שכחתי כמה משעשעת היא..הייתי חייב לצחוק אבל את חייבת להבין לא אותך היא הקניטה אלא את המלך ואני מבין מדוע נעלבת אך האמיני לי,אחותי,זה לא גורע ממך דבר והוא גם נראה שמח כל כך. תראי איך היא הצליחה להעלים ממנו את העצב והרוגז ולגרום לו להיות שמח ומלא רוח נעורים שוב. עכשיו את חזרת לנקודה ממנה התחלת את הערב ואף נוספו לך נקודות בזכות אן כיוון שיש לך אישיות נוחה יותר משלה. היא נועזת מדי, בוטה מדי. את חשה שהיא מעפילה עלייך אך היא בעצם עוזרת לך לייחד את עצמך בחצר המלוכה כמישהי שונה מכל השאר,מישהי אמיתית,כנה,תמימה.
"אתה קורא לי טיפשה?"
"לא, את אינך טיפשה אך גם אינך חדת מחשבה כמו אן ואת תאלצי להשלים עם זה , מרי, בחצר ובכל מקום אחר. בנוסף,תני לי לגלות את אוזנתך שכל אשת חצר שונה מרעותה..יש כאלה שמסובבת יותר ראשים ויש ששוברות יותר לבבות,בכל מקום וזמן ואולי אן נמצאת בראש הטבלה כרגע אבל למלך יש עיניים רק לך והוא היחיד שחשוב, הוא הכי חשוב. סמכי עלי, מרי..את מקסימה לא פחות מאן,למרות השוני בניכן ואני חושב שכדאי שתשימי לב לכך שאן פועלת רבות למענך . תעריכי אותה. אן אינה עושה דבר מלבד לטופף אחרייך כצל ולהאיר אותך כשמש ובריקוד הבא,כשהמלך יזמין אותך לרקוד,את תזהרי כמו מרי הקדושה בכבודה ובעצמה".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
