אז זה הגיוני לי שזה עבר איכשהו הלאה.
כמובן שלא בכיתי לאורך כל הקטע, אבל כן היו משפטים שנכנסו לי חזק.
בדרך כלל כשאני כותבת אני אוהבת להגיע למסקנה מסוימת, ממש לפתור את מה שזה לא יהיה שאני מרגישה, אבל הפעם רק שאלתי, ולא ניסיתי לענות בעצמי.
אני מניחה שזו הייתה החלטה טובה כי בוודאי שלכל אחד יש תשובות אחרות.
אני חושבת שרוב האנשים שכותבים מרגישים ששופטים אותם ושלא מבינים אותם...
באופן אישי זו הסיבה למה אני כותבת, כי זה משהו שחסר לי ביומיום שלי.
מה שנקרא החיים נותנים לי לימונים והכתיבה עושה לי מהם לימונדה.
אני באופן אישי לא מתה על לימונדה, אבל הי, זה מה שיש לי כרגע ומתישהו אני אתגעגע לזמנים האלה.
לי אין שום ייאוש, או מחשבות שליליות בנוגע לכל הדברים המבאסים והכואבים שקורים לי.
לדעתי אלו בדיוק הדברים שאני צריכה לחוות כדי להיות מי שאני רוצה להיות, אז אני מתעלת את הכל לגדילה והתפתחות.
כמובן שלפעמים זה מרגיש שהכל גדול עליי, אבל לפעמים להודות בזה הופך את הכל לפשוט יותר...
וואי אני מרגישה שאני כותבת המשך...מה שאני מנסה להגיד זה שלי באופן אישי יש נטייה לומר שהכל בסדר ושאני לא צריכה עזרה, וזה באמת ממקום של ביטחון גבוה בזה שאני מסוגלת להתמודד עם דברים לבד.
עכשיו אני מבינה למה אני כל הזמן לבד...ללא ספק אלו הרגעים הקשים האלו שמחברים אותך לאנשים.
אני אספר לך שבאותו היום שבכיתי לחברה שלי, היא הביאה איתה עוד מישהי שאני לא קרובה אליה, והיא ראתה ה-כ-ל, את כל הטישו מתחת לכריות ואת העיניים האדומות ואותי מסתתרת מתחת לשמיכה...וזה פשוט הרגיש כל כך מנחם.
להיות עצמך ולגלות שהעולם לא מתמוטט ואנשים לא מנסים לתקן אותך ורק רוצים להיות שם בשבילך.
ואני לא יודעת למה כתבתי לך את כל זה...אני תמיד עושה את זה, ואני מקווה שזה בא לך טוב, כי אני באופן אישי ממש גרועה בלנחם אנשים, אבל אני משתדלת חחחחחח
הכל טוב, כולנו צומחים, ומניסיון - שינוי תמיד מלווה בכאב.
אני באופן אישי מאוד רוצה שינויים, ומאוד רוצה להשתנות ולהתבגר, אז בכל פעם שכואב לי אני קצת מאושרת.
מקווה שלקחת את הקטע הזה בקטע חיובי, כי זה באמת בסך הכל קטע על קבלה ואהבה עצמית.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
