התהליך הוא קצת...לא לגמרי בשליטתי.
זה פשוט יוצא, ואני לא ממש לגמרי שם כשאני כותבת וכתוצאה מכך אני לא מקבלת את האפקט המלא של כל הקטע.
רק כשאני עורכת אותו זה כיף, עד שהשורה האחרונה נכתבת אני לא מסתכלת לאחור או מחפשת היגיון, כל מה שאני מקפידה עליו זה לחפש את המילה הנכונה ורק אחרי שאני לגמרי סיימתי את הכל...אני רואה את כל המטאפורות והמשמעויות השונות ואיך הכל מתחבר למשהו שרק אני באמת יכולה להבין.
כמובן שלא בכל פעם שאני כותבת זה ככה, זה די תלוי באיזה מצב רוח אני ניגשת.
רוב הזמן הראש שלי פשוט מתחיל להכתיב לי משום מקום, וכמעט תמיד יש לי זמן לשבת ולכתוב את השורות.
זה מוזר אני מניחה, לפעמים זה קצת יותר עבודה משזה תחביב.
אני לא מרגישה שאני כותבת בשביל הכיף אז כנראה בגלל זה הקריאה יותר מהנה עבורי, כי כתבתי ללא סיבה מיוחדת, ובסופו של דבר יצא משהו שהוא מהנה עבורי וזה לא מוגבל רק לזמן שבו כתבתי אותו, הוא לנצח יהיה מהנה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
