זוֹ מֵעֵין תְּאוּנַת
לְבוּשׁ דְּמוּת מֵעֹמֶק
כּוּר הַכְשָׁרַת הַלְּבָבוֹת,
בּוּעַת חִיּוּת עֲמוּמָה
מִתְנַפַּחַת בַּחֲלַל הֶחָבוּת
לִהְיוֹת אַחֶרֶת מֵאֵם
כּוֹרַעַת תַּחַת מַשָּׂא
עַנְנֵי נִבְצָרוּת מִלַּחְווֹת
שִׂמְחָה נֹכַח מִשְׁקָעֵי
עָבָר.
נוֹכַח חִיּוּנִיּוּת תּוֹבָנַת –
עוֹלָם מְלֵאָה כְּרִימוֹן,
מַשַּׁק כַּנְפֵי דַּעַת
נַעֲלָה בְּסִנְכְּרוּן עִם
זֶרֶם הַהִתְרַחֲשֻׁיּוֹת, כַּאֲשֶׁר
דְּבָרִים קוֹרִים כְּפִי
שֶׁהֵם אֲמוּרִים לִקְרוֹת,
כְּמוֹ מְקֻוָּנִים לִזְכוּתָהּ,
מְאוּמָה לֹא נוֹפֵל
מִן הַיָּדַיִם, אוֹ
חוֹרֵט בָּעוֹר, זֶה
בְּגֶדֶר סִיּוּט לְהִוָּכַח
בְּקִיּוּמָהּ, בְּלִי יְכֹלֶת
לְהַגִּיעַ עֲדֶהָ ,
מֻסַּחַת
מִיְּצִירָה
מִן הַיְּסוֹד.
#שירה #כתבעת #יצירה