פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 104 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים את-המשך gigi
תמר
אתה מתוסכל.המכונה האוטומטית נתקעה,בלעה לך את הכסף ואת הקולה לא נתנה וזה מספק,לתצפת עלייך ככה, בלי שתדע. מרחוק אני כמעט מצליחה לראות אותך כמו כל בחורה, זרה, שמחכה לאיזו ידיעה מאיש צוות בסביבה. מרוב שעמום היא נתקעה על הפרצוף שלך,על העמידה השחצנית הזאת שלך.אתה כאילו לא מודע לזה,למה שאתה אומר לסביבה , שהכל צריך לתת לך ואתה במבט לא מזכה אותה, טרוד במה שאין לך ואז העיניים שלך מתמקדות בי ,מזהות, ואני מתכחשת רק לשניה, מבפנים מהססת להפנים כי זה קרה בדיוק ברגע בו לא רציתי ואתה קולט את הריחוק שלי והעיניים שלך עוברות לאמא שלי שיושבת לצידי והקור בהן מקפיא אותי.
הרגש מחזיר אותי לפעם היחידה ההיא , בה לקחתי את הצד שלה ואבא לא הסכים לסלוח לי,אל תהום השכחה הוא זרק,זרק אותי ואתה יודע כמה זה שבר אותי גרם ל-מתנצלת-תמיד-אני, טיפוס כזה שרואה רק מה שצריכים ממני , זה מה שעזר לך לנצל אותי או לענות על הצורך שלי אבל אני מודעת לזה שזה גם אשמתי..אף פעם לא התמודדתי עם ההיענות הזאת,חסרת האונים,לפרשנות של אחרים,בעיקר של גברים ואין לי כוח כרגע לעוד ניתוחים אז אני מוציאה את הידיים המדממות מהלב והריאות וכמו מראה לך עדויות ומתעלמת מאמא, שקוראת לי תמר מאחורה
ואתה מגשר על הפער בנינו תוך שניה מחזיק אותי כאילו אני תרופה ומשתיק אותי בנשיקה,לא נותן לי להתנצל , למרות שאני רוצה,אפילו לא יודעת על מה ואמא אומרת,מה את עושה,מה את עושה,מקום ציבורי,מבוכה ואנחנו יורדים לאדמה כי ארוחת הצהריים שלך מגיעה ואני אומרת סליחה אמא כי אני רגילה ואנחנו הולכים לחדר שלך , מדברים על צבע לקירות המדכאים נורא, שמישהו אמנותי צריך להאיר כמו נורה
אתה מודיע בחגיגיות שעוד יומיים אתה משתחרר מהמחלקה ואני רואה שאתה מחכה לאיזה תגובה, ל-אני באה איתך אבל אני לא יכולה , לא יכולה לחזור אחורה לא יכולה , שקטה ואז דוחה את זה בשאלה ואתה מספר את כל מה שהיה ,לא מסתיר את זה שחשבת שאני עוזבת אותך ואמא שלי לא מפסיקה להלל אותך ואת מעשה הגבורה שלך וכמה שהיא אסירת תודה , מכסה בורדים את המעשה הרע, היחיד שעשית באותה תקופה, אולי בכל החיים שלך ויש לי זמן לחשוב על מה שהיה..
על הטוב והרע,על כל מה שאני משאירה ולוקחת ממך , מכל החוויה הזו שמוגדרת חטיפה
ואני לא שמה לב שאמא שלי עזבה,אולי הלכה לקנות חטיף במכונה ואתה שואל,מה את רוצה,תמר,מה את מתכננת לעוד יומיים שלושה?
אתה לא חייב לקרוא לי ככה,אמא שלי כבר הלכה
אז מה את רוצה? בבקשה,אני לא יכול יותר עם אי הידיעה..בסיוטים את תמיד עוזבת אותי וכשאת כאן אני נרגע ואתה ממשיך, נשמע כמו סצנה מסרט קיטשי על אהבה
ואני מחייכת כי אתה אוהב אותי אהבה נואשת וחלק בי רוצה את זה וחלק לא בטוח שהוא אוהב את זה ופעם חשבתי שזה בדיוק מה שאני צריכה אבל -
אני צריכה למצוא את עצמי הרחק ממך..
מי יודע..אולי אגיד לך Jack, I changed my mind עוד יומיים שלושה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
