פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 99 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים את-המשך gigi
עמוק בתוך המים,כולם נוטשים אותי. רק צליל הנשימות שלי נשמע שם והמאמץ של הוצאת המים הכבדים מהריאות. אני לכוד, ימים,שבועות אולי אפילו שנים , מת, אבל בלי שירשו לי למות. חי, אבל חשוב כמת. אני מבקש למות, אני מתחנן מבעל הידיים המטפלות, העסקניות, שירשה לי לשקוע אבל הוא שורט אותי, בציפורניים מושה אותי ודוחף צינורות לגוף שלי.
הרעשים על פני המים מחרידים אותי ,האורות הבוהקים מצליפים בי , ממתי הייתי חלק מזה,מה שנקרא אנושי? רוב הזמן נותנים לי משככי כאבים כך שאני צף על קצף הגלים והכל מתוק באותם רגעים אבל בשלב כלשהו מישהו מחליט להוציא אותי מעולם החלומות וכשאני מתעורר , הוא מכריח אותי להתיישב ולאכול עם הפה שלי. הוא כל הזמן שואל אותי אם אני יודע כמה מזל היה לי ושאני צריך להתאושש , בשביל האנשים שאוהבים אותי אז אני מפנה לו את הראש ועוצם את העיניים כי אני לא מסוגל להיזכר במה שעשית ללב שלי, שקרעת וריסקת בשתי הידיים.
ולפעמים אני מרגיש אותו, פועם בכאב, הוא בקרקעית הים צורח ואז שקט נורא ורק הייסורים מעוררים אותו לאיזה סוג של פעולה ואני מייבב ומבקש עוד מנה כי אף אחד לא יכול לחבר את הגוש המדמם הזה אלי בחזרה ואני לכוד איתך כי הם לא מרשים לי , לא מרשים לי לצוף על הגלים אז אני נשאב עמוק אחורה,אל הימים הרחוקים..והדמעות זולגות ממני כי אני נזכר
בשיר ששרת לי בפעם הראשונה ואז העולם הצטמצם באותה צורה אבל מה שהרגשתי הייתה אהבה וחשבתי שגם את מרגישה ..מרגישה..הקול שלך היה מתוק נורא ושרת לי את symphony , שיר שלא הכרתי אבל עכשיו הוא חוזר אלי בלי בעיה..Symphony..
זה היה ביום ראשון בבוקר ושמתי לך את הקריוקי והיה בינינו איזה מתח, ראשוני כזה , בין זמרת מתחילה לקהל שלה ואת ניסית למשוך את הזמן אבל הייתי עקשן וההתחלה לא הייתה טובה כי כל הזמן צחקת ורק כשעצמתי את העיניים, נתת לי כזאת הופעה
ועכשיו,בעיניים עצומות,קל לי לשחזר כל רגע, כל שניה..
בפזמון - I just wanna be part of your symphony הקול שלך נשבר מעט , אבל רק מחוסר ביטחון
וזה בכלל לא שינה לי שקיצרת את התו האחרון כי פיצית על זה בשתי צלילים כל כך צלולים ,כל כך אגמיים שכאילו יצאו לך מתוך הקרביים והמשפט הבא Will you hold me tight and not let go? היפה כל כך, האיר אותך וגרם לי לרצות לחבק אותך , להחזיק אותך צמוד ולא לעזוב ולא דמיינתי שאת אומרת כן,אל תעזוב,אל תעזוב והלב שלי התפוצץ כי את בעצם שרת לי,אומרת I just wanna be part of your symphony
ואחר כך תספרי לי שלמדת פיתוח קול ושאת צריכה לדמיין שיש לך ביצה בגרון ואני לא מתאפק ותוקע לך את הלשון ואחרי שניה אנחנו נחלצים מהבגדים וטורפים אחד את השני כמו שני נמרים ואת בעיניים עצומות ומשום מה זה מפריע לי אז אני אומר "תפקחי" ואת עונה "כן,אדוני" ויוטיוב עובר למצב אוטומטי והתשוקה שורפת כמו להבה וגם אחרי שאת אומרת "היי, איזי, תרגע", אני מתקשה להיות עדין במיטה כי אני זקוק לכניעה שלך,משתוקק לה וממשיך לטרוף אותך עד שאת נרעדת ומורידה כל מגננה , נותנת את עצמך לטוב ולרע וכשזה מסתיים , שנינו נחים, מותשים ומקשיבים לi'm not ok של kygo
וכל מה שמעניין אותי זה שתמשיכי לשכב לצידי , כנועה כמו שפחה, אבל את מתעקשת להכניס מילים לחוויה ואת מפרה את השתיקה ומפתיעה , כמו שאת תמיד עושה ב-"עשית את מה שהבחורה בשיר עשתה" ואני המום , שואל למה הכוונה. כשאת מסבירה, אני מתנגד , כי זה מוציא אותי אובססיבי ומשוגע ואני עובר לשיר הבא אבל עכשיו..עכשיו, ביני לבין עצמי , אני תוהה אם לא כיוונת בדברים לאיזה עקיצה או רמז לנטישה
בטח היה לך קשה להאמין פנים כל הזמן הזה.. כמה מזה היה אמיתי וכמה דמיוני? אני לא חושב ששיחקת בי,לא לגמרי, אולי את פשוט לא רוצה להסביר לי למה את לא נשארת איתי וככה את משאירה אותי, בבית החולים עם הרופאים והקירות הלבנים , אפילו לא באה לבדוק אם אני בחיים , אפילו לא שולחת אלי שוטרים , רצחת אותי בעודי בחיים כי את מתנהגת כאילו מעולם לא נפגשנו, כאילו אנחנו זרים ואני מתחיל לאבד את זה ונצמד לשירים אבל את תמיד חוזרת , כמו רוח רפאים מקוללת ובמשך שעות את מענה אותי בזיכרונות מרירים-מתוקים ואני שומע שוב ושוב את השיר, מחפש בו משהו אחר מעבר למילים אבל כל מה שאני שומע זה את הקטע:
It's midnight and I'm wasted, so wasted, I'm wasted
I can't believe I'm callin' you up again
I know I might be crazy, so crazy, I'm crazy
I can't believe I'm callin' you just to say
I'm not ok
I just called you to say
I'm not ok
I just called you to say
I'm not ok
וזה מה שאני רוצה להגיד לך, שאני אובססיבי ומשוגע ואני רוצה שתשאלי כדי שאוכל לענות את התשובה אבל את לא כאן בשביל להגיד כן,אדוני אני אעשה מה שתגיד ואיכשהו, עוד יום עובר ואני קובר ,קובר , קובר את הרגשות במנגינות וכל כמה ימים מגיעות אחיות. הן נרגשות ומדברות על דברים כמו חתימות וכלי תקשורת ושאני , דניאל מיכלסון, גיבור לאומי ואני רק מעצבן אותן עם השתיקות הקבועות שלי ולפעמים ,כשאני שומע שוב את השירים אני מדמיין שהם הפוכים וזו את שמתקשרת אלי, להגיד שאת לא בסדר בלעדיי..
וההורים שלי באים לביקור ומביאים לי אוכל חם ומכריחים אותי להשתמש בשרירים שלי וללכת לפה ולשם ואני עושה את זה בשבילם אבל הלב לא נרפא עבורם והם מדברים איתי ואני מדבר איתם אבל הכל לא בסדר, כמו בשיר שלך,אגם, ואני תוהה למי הוא נועד ואם שלחת אתו אז, למישהו ספציפי או לעולם ואם זה עשה לך טוב, לשלוח מסר מתחת לאף שלי שאומר את מה שהסתרת ממני שאת לא בסדר, את לא בסדר כי את איתי,לבד בחדר, ואני תוהה איך יכולתי להיות כזה טיפש ועיוור ואני בוהה מבעד לחלון , מתרכז כמו מפגר באיזה בלון וכשהוא מגיע לעננים זה עושה לי נעים להתרכז באופן בו הם כמעט לא זזים
מדי פעם החברים באים ואני מחבב אותם כי הם לא אומרים דברים טיפשיים כמו אתה תצא מזה, תתחיל חיים חדשים וגם לא תהיה שוב מאושר ואני אסיר תודה שהם לא מנסים למשוך אותי בכוח ,פשוט נותנים לי לרחף יום אחד ולטבוע ביום הבא ואני זורם עם גל שבא ופתאום אני נזכר בסצנה האחרונה ,כשרוז עומדת עם מטריה ,בגשם, בוהה בפסל החירות ובעתיד לא נודע ולרגע , אני רואה אותך במקומה ותוהה מה את עושה ואיזו אמריקה מחכה לך מעבר לפינה או שחזרת לתמר הישנה? ואני לא מפסיק לחשוב על כל המסרים הסותרים שיש שם , מונחים בשבילי שאאסוף אותם כי רוז לא שוכחת את גי’ק , גם לא בתור זקנה , גם לא כשהיא כביכול ממשיכה הלאה היא תמיד נזכרת בו בערגה..מצד שני היא הניחה לו לטבוע ולא נכנסה לסירה. לו הייתה הולכת עם אמה כפי שאמרו לה מההתחלה, גי’ק היה שורד על הרפסודה..לא ככה? ובל נשכח את הסצנה האחרונה שבה היא זרקה לים את הלב הכחול , התכשיט שגי’ק צייר אותה איתו , ערומה מלבדו.
מה זה בא לסמל,שהיא משחררת אותו?
ויום אחד , יומיים לפני שאני משתחרר מהמחלקה, האחות מודיעה לי שיש אורחת חדשה.
ומשהו באזור הלב שלי זז,לראשונה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
