זה אחד השירים האהובים עליי אני שומעת אותו און אנד אוף כבר שנתיים.
יש לו מסר מאוד כואב, של - את לא צריכה לעזוב כדי לגדול ולצמוח, את לא צריכה להתרחק, אפשר לעשות את זה ביחד, מבלי להפריע אחד לשני, אפשר לגדול כל אחד בנפרד אבל זה לצד זה.
טנקס, זה גרם לי לחייך.
זה לגמרי הפחיד אותי.
אני כבר מכירה את העלילה פחות או יותר (כי חרשתי על הפסקול), אז זה לא שאני לא מכירה את ההצגה.
אני לא ממהרת כיוון שיש גם ספר, ואולי יום אחד אני ארצה לקרוא אותו, אבל אני נהנית בעיקר מהשירים, אז קשה לי לדמיין את עצמי נהנית מהסיפור עצמו ללא השירים.
אני אהבתי את הסטטיות שבבמה
אין זוויות דרמטיות מידי. רואים כמה הכל מינימלי, כמה הבעה יש רק בהצגה
לא יודעת אם אראה את הסרט. זהו אני חייבת ללכת לישון. ביי