04.07.2021
סולימאן יד שנייה
"שלום גדעון. איזה יופי אנחנו נפגשים שוב". סולימאן הביט אלי מאחורי הדלפק. לרגע השתנקתי.
"מה אתה בכלל עושה פה יא נוכל?" שאלתי בזעף.
"אהה סולימאן משנה תפקיד. הסבה מקצועית. אני למכור לך רק סחורה סוג א'. יש בעיה?"
רצתי לבדוק שוב את השלט על דלת החנות. היה רשום בבירור "סולימאן - רהיטים יד שניה. לפעמים קצת יד שלישית. עתיקות רק יבוא עצמי". בלעתי רוק ונכנסתי שוב לחנות. חושש מה יקרה הלאה. באתי לקנות שעון קיר לסלון. רעדתי מכעס.
"אני לא קונה ממך כלום. החזרת לי חתולה מקולקלת. אתה רמאי". שילחתי.
"לא מקולקל החתולה. היא פשוט קצת לא מכוון. כמו שעון. תביא לפה. אני מתקן".
"אתה לא נוגע לי בחתולה יותר. אתה מבין. לקח טיפול של חודשים עד שהסכימה לזוז מפינת החדר. אל תתקרב אליה ואלי שוב". באתי ללכת החוצה מהחנות. הייתי בהתקף זעם בלתי נשלט. כל מה שחשבתי עליו זה ללכת למשטרה לדווח על המחדל.
"עצור תכף ומיד!" אמר פתאום סולימאן באסרטיביות. עצרתי. לא יודע למה אבל רגלי כאילו נדבקו לרצפה.
"אני מרגיש חסימה בצאקרות שלך. משהו לא תקין בגלול חיים קודם. אני מתקן מיד".
לפני שהצלחתי להוציא מילה. ידיים מזיעות נחו על עיני.
"לעצום עיניים חזק עכשיו. אנחנו מדברים עם אבא מת שלך".
"אבא שלי עדיין חי סולימאן" גנחתי בייאוש.
"אני מתכוון סבא. צר לי על טעות".
"הוא בבית האבות משחק ברידג כל שבוע".
"נו תעיף את הידיים" צעקתי. אבל סולימאן היה מאוד חזק יחסית לגבר צנום ונמוך כמוהו.
"רגע. זה דז'ה וו מתקופה של היסטוריה. אתה חייב להמתין עד סוף של טיפול". אמר.
"תגיד לא נמאס לך מכל זה סולימאן. להונות אנשים תמימים. באמת". ידיו של סולימאן חזרו למקומם הטבעי.
"אני חושב אתה נעלב בגלל סולימאן לא מצליח לעזור. לא לדאוג יש לי תרופה. מטפל בבעיה תכף ומיד".
מתחת לדלפק סולימאן הוציא בקבוק קטן מזכוכית כהה. משהו בחש בתוכו. על התווית היה רשום.
"לא לבלוע יותר מכפית. זהירות רעיל!".
"אתה שותה כל בקבוק. מבין. בעיה שלך נגמר ושעון שלך כבר מחכה בבית". סולימאן חייך מרוצה מעצמו.
"אתה משוגע!" צעקתי. אבל תכף ומיד סולימאן שפך לי את כל תכולת הבקבוק לתוך הפה. וסגר את הלסת. בלעתי.
"הנה. ככה טוב. דקה לחכות ואתה בסדר". חייך
משהו בבטן שלי הרגיש חם. תנועת מעיים זזה היכן שהוא. אבל הרגשתי בסדר.
"רואה. עכשיו בעיה שלך נפתר. משלם לסולימאן עכשיו או אני שולח חשבון בדואר?".
דידדתי מחוץ לחנות מסטול ועליתי על הקטנוע בצורה עקומה. בנס נסעתי הביתה. בסלון הייתה מונחת קופסת קרטון גדולה. באותיות שחורות של טוש לורד בולט היה רשום. "סולימאן הובלות. רק אנרגיות טובות".
הלכתי להקיא את נשמתי בשירותים. מטילדה רעדה בפינה כמו תמיד.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
