06.07.2021
סולימאן הסוף
ישבתי על ספסל בגינה הציבורית. מטילדה נחה במנשא לצידי. אכלתי גלידה וניל ובסך הכל היה די נחמד.
לפתע ראיתי אותו. את סולימאן. ללא הבגדים המצחיקים. ללא תרבוש מוזר על הראש. הוא נדנד ילד קטן בנדנדה. ונראה כמו מישהו נורמלי כזה. לא יכולתי שלא לגשת.
"סולימאן זה אתה?"
"אהה שלום גדעון מה נשמע?".
"מה קרה לדיבור לבגדים כל השואו. איפה סולימאן?".
"סורי. קוראים לי רוני. זה הבן שלי יואב".
"סולימאן סתם היה סיפור כיסוי שאוכל לברוח מתשלום מזונות לגרושתי".
"אז הכל היה העמדת פנים?" נדהמתי.
"כן מצטער על כל האי נוחות. מקווה שלא נפגעת. אתה בן אדם טוב גדעון. תשמור על מטילדה. שניכם ממש אחלה". לא יכולתי להאמין. זה הכל הייתה הונאה אחת גדולה.
"אבל אבל?" גמגמתי.
"מצטער אין "אבל". ענה רוני. סולימאן זה סתם. למדתי קורס קוסמות אצל מישהו ברחוב נחמני בתל אביב. מפה לשם התגלגלתי ליצור את סולימאן". מקווה שלא התאכזבת.
"אבל זה הלך לך כל כך טוב. למה הפסקת?" שאלתי.
"אין בזה כסף. גם ככה קיבלתי דמי אבטלה וזה לא הספיק. עכשיו אני עובד בפיצרייה. תשלום סביר ואני יכול לראות את הבן שלי שוב". רוני נדנד את הילד הקטן שוב ושוב. "סורי מתנצל" ענה.
לקחתי את מטילדה והלכתי משם ולא יכולתי שלא להרגיש עצוב. עבורי. עבור סולימאן ועבור כל המיזנטרופים בעולם שהוא ייצג. מרחוק ראיתי אותו קונה לילד שלו גלידה. הוא נראה כזה נורמלי פתאום.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
